הפוסט הזה נכתב בזמן שאני אמורה ללמוד, כמו כל השבוע הזה, הבא וההוא שאחריו...

אבל החלטתי שכל זאת לכתוב... כדי לזכור.

בכל אופן... זה ההסבר לכך שאני לא מגיבה בבלוגים שלכם... אבל אני אשתדל להשלים הכל כשאני אוכל.

כדבר ראשון אני רוצה להכריז בשמחה וצהלה שאני כבר דיי נהגת... (:

הכל התחיל מכך שביום שלישי הייתי צריכה את מריה כדוגמנית לצילומי אמנות שלי...

ובגלל המבחן הנוראי שהיה היום שכלל 270 עמודים משעממים מאוד לקריאה ושינון, מריה אמרה שהיא מסכימה לבוא אך ורק בתנאי שאני אסיע אותה הביתה בכדי שלא תצטרך לסוע באוטובוס שיגזול את זמנה...

אחרי כמעט דמעות והרבה צעקות להתחננויות הסכמתי.

כך יצא שביום שני, לראשונה, נהגתי לביתה של מריה וחזרתי. בלי אבא.

ביום רביעי אני וכיתת האמנות שלי נסענו לתערוכה בבניין הלנה רובינשטיין, היה מעניין נורא ואהבתי את האמנית (:

<אני לא זוכרת את שמה >_< >

ביום חמישי היו הצילומים לספר המחזור בבית הספר.

בבוקר הגעתי לשעור אמנות, המורה חולה, היא באה להביא לנו את המיקוד וללכת,

המורה של הסדנה הודיעה לנו מתי ועם מה לבוא ביום שישי (AKA היום) כדי לבנות את התערוכה...

חזרתי הביתה לכמה שעות חופשיות (והברזה כיתתית מספורט) וחזרתי עם מריה לבית ספר, בחולצות לבנות, לצערינו ארוכות,

למה לצערינו? כי זה היה יום חמישי הנורא ההוא עם השרב המעצבן שנתקע שם.

אחרי שהצטלמנו החלטנו להמשיך במסורת של היום ולהבריז משאר השעורים והלכנו אליי ^_^ מזגן.

אחרי שהחלפנו לגופיות והתחלנו לרעוד מקור החלטתי שאני רוצה לצאת לאנשהו. הייתי צריכה לחפש דברים לתערוכה שלי אז חשבנו איפה יכולות להיות חנויות מתאימות ויצאנו לדרך <באוטו (:> חיפשנו וחיפשנו ולא מצאנו... (מה שגרם לכך שנסעתי הרבה ממקום לאחר) כשחזרנו מריה אמרה לי שאני לא בסדר ושהיא לא מבינה אותי...

טענה שאני נהגת מעולה ואני סתם עשיתי שטות שלא רציתי לנהוג, לא הגבתי יותר מדיי...

מריה לא נוהגת, היא לא יכולה לבחון אותי, אני לא אומרת שאני נהגת גרועה, לא עכשיו בכל אופן, אבל אני פחדנית, במיוחד כשמדובר בעניין שיכול לקחת חיים... אבל... לומשנה. עבר.

המשך יום חמישי עבר בעוד צילומים לאמנות ונסיונות ללמוד לאזרחות :/ נורא. פשוט נורא.

בערב המורה שלי לאמנות התקשרה אליי... אמרה שנכשלתי באנסין שהיה לא מזמן... :(

דיברתי איתה בקשר למה אני הולכת לעשות - להשאר ב5 יח"ל או לעבור ל4...

אמרה שזאת החלטה שלי אבל היא חוששת שאני לא אצליח להגיע לבונוס ואולי אפילו לעבור את הבגרות הזאת...

הוחלט שאני אתרגל בכל זמן פנוי (זה למה הפוסט הזה לא היה אמור להכתב), אגיש לה את התשובות שתבדוק ואחרי המגן, כשיהיה הציון של המגן נראה אם אני אשאר או אעבור, ביום ראשון הבגרות בעל פה באנגלית... ציון מגן: 90.

עד אחת בלילה בערך קראתי ועדיין לא סיימתי לקרוא את הכל...

היום: מבחן אזרחות על הבוקר.

המורה המעצבנת להסטוריה שמרה עלינו, בגלל שבמבחן האחרון בהסטוריה נתפסתי על העתקה >_< היא לא זזה מהמקום שלי. הרגשתי לא נעים כי 2 בנים, אחד שישב לפניי ואחד בשולחן לידי, ניסו להסביר אחד לשני משהו אבל כל שניה היא באה לכיוון שלי >_<"... המטומטמת אפילו בדקה את כל הדפים בדפדפת שלי ~מגלגלת עיניים~

בכל אופן, המבחן היה סביר, קשה אבל עם הרבה זיבולי שכל...

אחרי המבחן היה שעור מתמטיקה בו הודיעו לנו שאין מיקוד השנה במתמטיקה כי יש קצת חומר. מעצבן.

הרבה אנשים צעקו שזה אחד באפריל ועובדים עלינו אבל אני לא חושבת כי זה לא מתאים למורה... בכל אופן... נסתדר. איכשהו.

בשעור עצמו חיברנו 2 שולחנות בהם ישבנו אני, מריה ואורנג'. והעפנו טושים ומחקים על שלומי ואדם (שיושבים בפינה הרחוקה של הכיתה) XD היה משעשע נורא.

אחרי שסיימנו הלכתי לקנות דברים לאמנות וחיפשתי עם אבא מדפים, קניתי אוכל ונהגתי לבית ספר, בבית ספר צילמתי את הסדנה לפני שסידרנו הכל, סידרנו במהירות (אפילו המורה אמרה שזה היה הכי מהר שהיה אי פעם בזמן הסידורים), שמעתי "איזה חזקה את!" כמה וכמה פעמים, אבל עם זאת היה שם גם "מטורפת" ו"חולת נפש"... כל אלו הגיעו כי הרמתי שולחנות לבד (זה עדיף על לשמוע 4 פקצות מרימות שולחן אחד וצועקות שזה כואב וכבד) אחרי הסידורים צבענו, ונמשיך לצבוע מחר, הצטלמנו עם בגדים מלאי צבע. (: שמחתי כי המורה קבעה לי מקום בו אני אציב את התערוכה ולא ויתרה על סנטימטר ממנו למרות שאחת הבנות חמדה אותו.

היד שלי ממש ממש כואבת, השרירים נותנים לי הרגשה שהם הולכים להתפרץ ממנה וקודם גם בכיתי מהכאב. אני מאוד מקווה שזה יעבור עד מחר כי מחר יש עוד לא מעט עבודה.

חזרתי מלאה בצבע (משום מה אני הייתי הכי מלאה) אבל שמחה ומלאת אנרגיות (אז מה אם כמעט לא ישנתי בלילה?!).

הגאה בעצמי מהכותרת נכתב כי בחזרה חניתי את הרכב, ברוורס, בצורה כמעט מושלמת ^_^" לבד!

וזאת פעם ראשונה שאני מחנה ברוורס מאז ימי לימודי-הנהיגה הנשכחים שהיו לי ^_^" (עם אבא אף פעם לא חניתי ברוורס).

כשחזרתי הרמתי טלפון מהר להשוויץ לשלומי וטלפון אני-אוהבתותך למריה (:

אחרי כן ניסיתי לנוח קצת והלכנו לארוחת שבת אצל סבתא ^_^ בני דודים והתינוקות היו שם... (:

מאור ואחותו גם היו... מתוקים! אני כל כך אוהבת אותם ^_^"

אחרי הארוחה שלושת הבני דודים שלי (גדולים כבר... סביבות 30) ישבו יחד על אחת הספות וזה כל כך דרש תמונה... מן זכרונות של ימים עברו... אבל הם שומרי שבת אז לא ביקשתי אפילו... -__- הזדמנות נדירה.

מחר בבוקר שוב בית ספר, ערב אצל סבתא שניה ואולי אני אשכנע את אבא ללכת לקנות משהו לתערוכה ופלפון חדש (שלי שבק חיים לחלוטין), יום ראשון בגרות בעל פה וסידורים אחרונים לתערוכה, יום שני פתיחה של התערוכה וברביעי הבוחן מגיע...

יותר מדיי בפחות מדיי זמן... ואפילו לא דיברתי על המגנים שיהיו... ><" יהיה טוב...

שבת שלום לכולכם! *די*