יותר מדיי מחשבות והרהורים עוברים לי בראש בזמן האחרון

כל כך מחכה לגיוס כבר, לעשות משהו, אם זה זה אז שיהיה...

רק לעשות משהו!

כניראה שאני אחפש עבודה אחרת,

למרות שלא סביר שיקבלו אותי.

עוד פחות מ150 ימים אני מתגייסת...

עדיין חולה אבל זה כבר לא מה שמפריע.

ואני מרגישה כל כך רע להתלונן כשהוא במצב כזה

והיא גם אחרי פרידה וכל כך הרבה אנשים סביב מרגישים רע.

אני שוב נכנסת לתקופה כזאת של רצון למחוק את כולם מחיי ואותי משלהם.

לסגור מעגלים.

גם אם הם לא יסגרו באמת...

אני חושבת שסגרתי אחד, היום, בהשראת הפגישה עם נטלי,

נראה לי שנסגרו לי כמה דברים שם...

נכנס בי דחף כזה לשנות את החדר,

החדר שלי נשאר מלא בדברים ישנים,

גזרי עיתונים של אהבות ישנות, אפילו מאוד ישנות...

הורדתי את כל מה שלא ממש רלוונטי,

הציורים נמחקו מהקיר

וחצי מהזמן כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שאף אחד לא יראה את זה,

אף אחד כבר לא בא אלי.

חלק, נקי, חדש.

כמו שהחיים שלי אמורים להיות כרגע.

נותרו רק עוד כמה חוטים לסגור פה ושם,

ולמצוא דברים למלא בסל החדש,

אולי זה יעזור לריק שבפנים.

אני כבר לא מאמינה לשלומי, שוב, לוידעת למה.

and you can't fight the tears that ain't coming"

or the moment of truth in your lies

when everything feels like the movies

"...yeh you bleed just to know your alive

עוד לב כואב,

עוד דם נשפך,

אולי זה הסוף ואולי לא.

שבת שלום

*די*