ביום שלישי בערב מירי באה אליי (: 
התנחלה קצת על המחשב, הראתה לי המון תמונות של המון אנשים שחורים עם שיער צבעוני המכונים "האנשים שלה", 
המליצה על מועדונים, פאבים ובארים אליהם אני יכולה ללכת ונתנה לי לשמוע קצת מהמטאל החדש בmp3 שלה. 
הלכנו לישון (היא, אני סתם להסתובב במיטה עד 5) והוערנו באכזריות על ידי אבי. 
נסיעה משפחתית (מורחבת!), 40 אנשים באוטובוס (+אנחנו ברכבים הפרטיים) נוסעים לכיוון הצפון, 
ביקרנו בקבר הרמב"ם, רבי מאיר בעל הנס (שם גזזו לבן דודן שלי את שיערו בגלל שהוא הגיע לגיל 3, כן, אני כמעט בכיתי) 
ולבסוף בקברו של רבי שמעון בר יוחאי (קניתי צמיד נחמד ^^).
את רוב היום עברתי עם מצלמה ביד, יש בן דודן אחד שנורא מאתגר אותי בעניין הזה, בכל פעם שאומרים לו לחייך למצלמה הוא מסתובב עם הגב או מונע בדרך זו או אחרת שתצא תמונה טובה שלו, אחרי אתמול החלטתי שאני אוציא פריים טוב מהילד (:

יצאנו מהבית בסביבות 9 וחזרנו רק ב7 בערב, עייפים ותשושים וצריכים לשכנע את הילדים לעלות למיטות ולישון כי מחר ביצפר/גן.

היום, כאמור, אינו היום הראשון שלי ללימודים, אבל כן היום הראשון ללא לימודים שלי (הסתבכתי, לא משנה).

מני עולה-עלה לכיתה א' היום, אתמול כל כמה רגעים הייתי קופצת עליו בחיבוקים ונשיקות ואומרת שהוא עולה לכיתה א'... 
>< הוא כל כך ישנא אותי כשהוא יגדל עוד קצת.

-קו מפריד-

החלטתי שאני לא רוצה שהחודש הזה יהיה מבאס כהקודם לו. 
אני כן מתרחקת, דיי מכולם, אבל בימים האלו, כשאני לא מתקשרת אל כולם ולא נפגשת איתם (ושוב, גם הם לא מתקשרים.) 
אני מרגישה שלווה יותר <לא בולי, זה לא אומר שאני לא אראה אותך, אתה מיוחד>.
נכון, אני עדיין חולמת על שלומי אבל הכל נשאר בגדר חלום.
השקט הזה יעורער במעט כי נטלי התקשרה אתמול והיא רוצה שנפגש, שלושתינו, שוב, אבל אני חייבת למנע מהמפגשים האלו להפריע את מנוחתי. 
בולי טוען שאני לא צריכה לעשות את זה, שאני חוזרת אחורה לתקופות ששלומי היה קשור לנטלי והמפגשים היו רק של שלושתינו ואסור לי להרוס את מה שנרקם ביני לבין שלומי בנתיים... אבל זה קשה.

סןף דיון בנושא זה.


אתמול הבנתי שאני לא מתפללת לאלוהים יותר. 
אני מאמינה באלוהים (תשאלו למה? כי ככה.), אני קוראת תהילים מדיי פעם (מדיי פעם=בביקורים בקברי צדיקים, כגון אתמול, כשצריך להתפלל למישהו חולה <למרות שבזה אני לא ממש מאמינה כבר> או בביקורים בבית הכנסת) הכוונה שלי ללא מתפללת היא שאני לא מבקשת ממנו כלום. 
אתמול, כל הנשים (גמני!), הלכנו להדליק נרות במקומות מיוחדים, אמא אמרה לי לבקש מה שאני רוצה, הדלקתי בערך 5-6 נרות אבל לא ביקשתי כלום.
לא יודעת בדיוק מה זה אומר, בהתחלה חשבתי שזה אומר שאני מסתפקת במה שיש, שאני שלמה עם הדברים, אבל דיי ברור שזה לא. אולי זה אומר שאני מאמינה שאני יכולה לשנות את הדברים שאני רוצה, יכול להיות.
אולי זה אומר שאני כבר לא מאמינה שזה ישנה משהו, לבקש, אחרי השנה האחרונה לא יהיה קל להחזיר לי את האמונה.
אני גם לא מבקשת משאלה לפני שאני מכבה את הנרות בעוגת יום הולדת, אבל אני נוטה להאמין שזה בגלל הרתיעה שלי מיום הולדת...

אין לי כח יותר, הולכת לעבוד.
בוקר טוב-לילה טוב (הלוואי והיה עוד לילה)
וחודש כייפי! הצלחה בלימודים!!!
*די*