
|
כינוי:
Dee* מין: נקבה MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ספטמבר 2005
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
הולכת לאיבוד
כל מי שאני חולמת שנמצא פה, פטור. כל מי שתוהה לאן נעלמתי, המחשב מת שוב ואני מוצאת את עצמי נמנעת מלכתותב פה בהזדמנויות הנדירות שישנן.
אין לי ממש מה לכתוב פה, חוץ מזה שזאת לא תקופה טובה אבל אני מאמינה שהיא תעבור.
אחת עברה השני בדרך, התכנונים של תכנית הניתוק שופצו ויבוצעו, בתקווה, בשבוע הבא. עוד שניים ישארו להמשך, עם אחת מהם דברים החלו להתגלגל.
העבודה במקום אחד הסתיימה, שבוע לא קל מצפה לי אך גם מבצבצות בו נקודות אור שלא היו מעולם.
יצאתי לחוף. בהתחלה עם בולי, לחצנו על הנקודות הכואבות של שנינו, הכתרנו מקום כהמקום שלנו ופיתחנו פראנויות (או ליתר דיוק, אני פיתחתי לבולי פראנויות חדשות של חלליות). היה אור של מטוס באופק, הוא האיר על הים כמו שהירח מאיר הרבה פעמים, שנינו אמרנו-חשבנו את זה יחד.
יום אחרי כן יצאתי לחוף, שוב. הפעם עם שלומי ונטלי. נסענו למקום של שלומי, פעם האמנתי, או לפחות רציתי להאמין, שזה המקום של שנינו, עכשיו זה המקום שלו, ואם כבר של עוד מישהו זאת נטלי. בערב ההוא הפראנויות שלי יצאו לאוויר, מצאתי את עצמי חוששת מכל מיני דברים שטותיים לחלוטין, שומעת דברים שלא שם באמת. בערב ההוא אור הירח נפל על הים כמו שהאור של המטוס ההוא האיר.
דברים חייבים להסתיים, להכל יש סוף.
אני מבינה את עצמי, זה לא בריא להבין אותי אז אל תנסו.
| |
|