"עיגולים שחורים במקום עיניים

רואים עלייך שלא נרדמת

אל תרגישי מיוחדת

את לא הראשונה ששיכורה"

עבר שבוע, לא יודעת אם זה נראה רחוק יותר או קרוב יותר

מרגיש כל כך חסר

"בבת אחת פתאום צוחקת

זורקת חיוכים לכל אחד

אבל בפנים את מתפללת

בואי רוח"

התרגלתי למחשבה של להיות שם, לשנתיים או לפחות שנה הבאה עליי,

ואולי, אולי אני אצליח לנצל את זה לכיוון הטוב

לכל הפחות מחובתי לשרוד, לעבור,

הטוב יבוא אחר כך.

"השדים באים בלילה

קולעים צמות מהכאב

זה רק הלב שכואב לך

אל תדאגי זה רק הלב"

נעשיתי חולה מכל השבוע הזה, מכל הלחץ והעומס והעצבות התעוררתי יום אחד עם כאבים

נרדמת בהפסקת צהריים, מעופפת כל שאר היום, על כדורים.

לרוע מזלי באותו היום היתה גם מסיבת סיום הקורס,

נסיעות ארוכות אחרי יום ארוך עוד יותר, שיחות חסרות כיוון,

אנשים חשובים שלא יחזרו עוד.

"על הבמה בצד עומדת

כשאני בזרקורים זה קל להתאהב

זה רק הלב שכואב לך

אל תדאגי

זה רק הלב"

חסרה לי הופעה, מצפה לזה כבר כל כך הרבה זמן.

זקוקה למוזיקה הזאת, לאושר שמגיע משומקום, ללא שום סיבה אמיתית בעצם.

"אמרת שאת רוצה לברוח

כדי לשכוח ת'עיר הזאת

אבל את אף פעם לא עוזבת

את מכורה כבר לבעיות"

רוצה לחזור לשם, כואב לי להיות פה, לריב עם כולם, כל הזמן.

צריכה את השקט ששם, את הנוף ההוא, השלווה...

"הלכת לים חיכית לי ולא באתי

כי ראיתי כבר יותר מדיי זריחות

צעקת לכוכבים שמעלייך

בואי רוח"

שידורי הטלויזיה מחזירים אותי למחשבות על בן זוג

יותר מדיי מחשבות חסרות טעם רצות בראשי כל הזמן,

חלומות לא רצויים.

לא יודעת כבר מה אני, מה אני רוצה.

רק יודעת שהכי טוב לבד.

"השדים באים בלילה

קולעים צמות מהכאב

זה רק הלב שכואב לך

אל תדאגי זה רק הלב"

הזמן אוזל מידיי, כוחותי בורחים יחד איתו.

שגרה מטורפת של עייפות ועצב.

אין טעם בלהיות פה כשאני לא מספיקה להיות עם אנשים שאני אוהבת פה,

כשאני לא מספיקה לעשות דברים שאני אוהבת,

אבל אין זמן.

"אז תחלמי שאני שר לך

שאני חוזב עלייך כשאני כותב

זה רק הלב שכואב

אל תדאגי זה רק הלב"

בזבוז מטורף של כסף השבוע,

3 ספרים חדשים והאלבום החדש של אביב.

הרבה יותר מדיי כסף שאין לי מבוזבז.

חייבת עבודה.

|: לאט לאט, צועדת הלאה.

*די*