ימים ארוכים... הרבה עבודה...

היום בפעם הראשונה לא הספקתי לבקר חברות במהלך היום.

אבל אולי עם הזמן העניין גובר, אני עדיין לא בטוחה בזה אבל אני משתדלת, באמת משתדלת לגלות כמה שיותר עניין.

מתנחמת ומנחמת חברה אחת שאיתי, לא אחת מהקורס, אחת חדשה, אומרת תודה שיש לי אותה. באמת תודה.

עייפות גוברת.

יותר מדיי לחץ, מנסה להשתחרר מדאגות, העפעפיים חוסמים את העיניים... עוד מעט סופ"ש, רק עוד קצת...

לילה טוב יקירים, חלומות פז.

*די*

נ.ב. - אני גאה בעצמי על העקשנות של לא להתנוון אחרי החזרה הביתה. השבוע חזרתי בכל יום לפחות שעה-שעתיים אחרי הזמן, זמן שנוצל להסתובבויות חסרות פשר עם אנשים מקסימים (וכל עוד זה בא כתחליף לבית שכולל טלויזיה/מחשב, אמא ואוכל זה מעולה.).