יומיים עמוסים באנשים נפלו עליי, אנשים אנשים ועדיין זה מרגיש כאילו הרגילה לא נוצלה כהלכה...

ביום שלישי בבוקר-צהריים הייתי אצל סבתא, הלכתי לראות את הבת של בן דודה שלי לראשונה,

קטנה חמודה עם לחיים דורשות צביטה, היה נחמד להיות קצת עם סבתא ועם דודה שלי.

בערב נסעתי עם מופק לדיזינגוף סנטר, הרבה כאב ראש יצא מזה וגם תמונה מכוערת לרשיון 

אבל כל עוד זה מופק זה בסדר,  חוצ'מזה שאני צריכה זמן איכות עם בנות דודות יותר משאני מקדישה לזה אז זה חשוב בסופו של דבר.

אתמול רוב היום לא עשיתי כלום אבל אחר הצהרים הסעתי את שלומי לביתו מהבסיס ונסעתי למריה,

שוב, לא ראיתי אותה חודשיים בערך, היא רזתה וזה מדאיג אותי אבל אין לי כח או מקום בראש לדאוג לכולם כבר.

ישבנו עם ספלי קפה עצומים בקופי בין חדש שנפתח ליד המקום הקבוע של שתינו,

היה נחמד לראות אותה ולדבר איתה סוף סוף. היום קבענו שנלך יחד מתישהו לסרט של הפינגווינים (!cute)

כשחזרתי ממריה נסעתי לתמי, ישבנו אצלה בשיחות של מה קורה הלאה, אחרי הצבא...

התבכיינתי קצת שלכולם יש מקצוע עם השחרור מהצבא ורק אני יוצאת באותה צורה שנכנסתי

אבל עבר לי... ניסינו לחשוב, מה באמת אוכל לעשות, אבל לא נראה לי שהגענו להסכמה כלשהי.

תמי בעד ההצעה הישנה שלי, להיות פסיכולוגית לילדים בשילוב של ציור,

כי אמנות זו דרך מצויינת להגיע לילדים ולהעשיר את הידע שלהם,

היא אמרה שכשהעליתי את זה פעם היא לא היתה בטוחה כמה זה מתאים לי אבל עכשיו היא חושבת שכן...

אני עניתי לה אחרי כן בסמס שזה מפחיד כי לי לא יהיו ילדים וזה יכול לשבור אותי (רחוק מהעין רחוק מהלב)

...

היום בבוקר לקחתי את הילדים ל"ארתור ומינימונים", סרט חביב למדיי והם נהנו (:

אחרי שחזרנו נסעתי לשלומי, בשבוע שעבר דיברנו בטלפון ואמא שלו אמרה שהרבה זמן לא הייתי אצלם אז לקחתי לתשומת ליבי לדאוג לזה וכך עשיתי... (ואפילו דפקתי בדלת! <אני תמיד מתקשרת ואומרת לו לפתוח>)

הוא ניגן בגיטרה שוב ושוב, לא מפסיק ללמוד השוויצר ניסה לשכנע אותי שוב כמה אני יכולה גם...

אמרתי שזה יבוא מתישהו, לא בקרוב אבל מתישהו. אולי אפילו אסע אליו מתישהו עם הגיטרה, סתם ככה להפתיע אותו.

החלטתי גם לקנות לו ליומולדת ספר אקורדים טוב, הוא יכעס אני יודעת (כי הוא מוציא אקורדים מהאינטרנט) 

אבל אם אני לא אמצע אחד שיהיה שווה את הקנייה אני לא אקנה

(ותמיד יש את השחמט המגניב שראיתי אם לא יהיה משהו אחר).

-

אה וגם עברתי באדום בטעות בצומת ענקית (כשאם אנשים אחרים לא היו עירניים היה נכנס אופנוע בשלומי)

ונתקעתי ברכב... ואנשים עדיין אומרים שאני טועה כשאני חושבת שאני לא צריכה לעלות על הכביש.

-

תכנונים להמשך הערב הם אורחים שבאים לפה \:

אמא בטירוף מאתמול כבר ואני לא יודעת כמה קללות עוד אצליח לבלוע

ולנסות לעשות שיחה אחת שמתעקבת יותר מדיי זמן...

אגב, חנוכה ראשון בלי סופגניה אחת לרפואה :) !Go me

(ואפילו צמתי 24 שעות וגם קצת היום)

בקצב הזה הפגישה הבאה אצל הדיאטית תהיה הרבה יותר מוצלחת...

חג שמח! וסופ"ש מהנה!

                נ.ב - נחשו מי חסר?                

***עריכה מאוחרת  00:11:

העיניים שלו רודפות אותי וזה מטריד, אני מסרבת לחזור אחורה שוב, אני מסרבת להכנע ללב שלי.

אני חייבת להתרחק שוב ואני כל כך לא רוצה לעשות את זה, זה הכי מעצבן כשזה יכאב בכל מקרה.

התבונה שלי בהחלטת החלטות נכונות אף פעם לא היתה כנדרש ועכשיו, לא משנה מה אחליט אסבול.

הייתי חושבת שכבר אתרגל. אבל לא.

ומהצד השני יש את ההוא, שאני לא יודעת אם הוא פה או לא ואני לא יודעת מה ההשלכות של כל אפשרות

נמאס לי לבטוח בעולם הזה ולהתאכזב כל פעם מחדש.

זה הרבה יותר קל כשכל האשמה היא עליי.