עומדת בחדר הענק ההוא, מוזיקה רועמת, מוזיקה שאני אוהבת

מתמכרת למוזיקה ונעה, סוף סוף רוקדת כמו שאני רוצה,

רוקדת עם מוזיקה שאני אוהבת, מוזיקה שאני נושמת.

עוצמת את העיניים וזזה,

לגמרי לבד,

רק אני והמוזיקה.

צריך לחזור... חוזרת לחדר השני, לרקוד כמו ש"צריך"

יחד עם חברות.

גם זה נחמד אבל זה לא אותו הדבר.

אני צריכה הופעה

מועדונים גורמים לי לתהות.

מרגישה מוזר, לא במקום.

ומאיפה באים כל הבנים האלו?

ומה הם רוצים ממני?

מועדונים גורמים לי לשנוא את עצמי אפילו יותר

אבל היי, זאת אני, מה לא גורם לי לשנוא את עצמי??

מצחיק שאחרי הפעם האחרונה אתמול לא יכולתי לשתות שם כמעט

אפילו יותר מצחיק ששתיתי 2 כוסות בירה ונהניתי יותר מתמיד

רק בגלל החדר ההוא. רק בגללו.

***************

חוזרת למסורת ה-לאכול-סלט-all-day-long

הסיבה הגדולה לכאבי בטן שלי נמצאה. כניראה.

***************

האצבעות מעקצצות ואני מחזיקה את עצמי לא להתקשר.

חייבת לשכוח. חייבת.

ועדיין, לא אפול ואתן לו לתפוס אותי

אבל למי כן?

***************

שבוע טוב וחודש טוב!