כבר לא יודעת מה קורה איתי

מה אני מרגישה, במי אני מאמינה,

הכל מסתובב לי בראש

קפיצות ממחשבה אחת לאחרת, בלי כל קשר.

איך זה שאני עדיין בוכה בגללה

איך זה שאני עדיין יושבת מול המחשב,

משתדלת שאף אחד לא יראה,

ובבית הזה אף אחד לא שם לב להבדל כבר

זה הכל רגיל.

איך זה שהלב מתכווץ כלכך

שכולם המשיכו הלאה,

גם אני במידה מסויימת

אבל בעיקר נשארתי במקום.

והכי מפחידה אותי היא

האמונה שזה ישאר כך לעד,

כי יש צלקות שלא מגלידות אף פעם.

ובכל זאת אני יוצאת,

ואפילו מכירה ומתחברת עם אנשים

ומצליחה לשמור על קשר

אבל האמת

הלב שלי פשוט התכווץ.