לא יודעת מה אני עושה פה, הכתיבה שלי לא זורמת כבר, מכריחה את עצמי כי צריך...
אני לא מפסיקה לחשוב על אתמול,
על איך שאני לא יודעת לרקוד ורקדתי איתו
ועל כל הסיבובים האלו ותנועות האגן (נשמע כמו לרקוד עם כוכבים ><")
ושאני בכלל נרתעת כשנוגעים בי
ואני לא יכולה.
הרגשה רעה כזאת שאני לא יודעת להסביר
ולפחות בקשר אליו אני בטוחה,
לפחות שם אני לא קורעת את עצמי ממחשבות.
ובכל זאת היה לי נחמד אתמול
תמיד כייף לראות כלה וחתן מאושרים
וכשאלו אנשים שאכפת מהם אז בכלל
והיא היתה כל כך יפה :)
התגעגעתי למ' והיא היתה
אפילו הסעתי אותה חזרה הביתה ^_^
ממש התגעגעתי.
-
עדיין כואב ועדיין נמאס ואני רק הופכת לפראנואידית ונוראית יותר
ויש שיגידו שנורא היה רק בשואה אבל הנה זה בי
ונמאס כל כך