זה מדהים כמה כאב יכול לגרום לך לשנות הרגלים, להעריך פעולות רגילות.

הכאב גב הזה גרם לי בהתחלה לחשב כל צעד וצעד, כל תזוזה של יד, רגל או אפילו ראש...

תשלום על צחוק או בכי יכול להיות כואב מנשוא ואנשים לא מבינים כמה... פשוט לא מבינים.

היום אני פשוט חושבת לפני שאני הולכת הרבה, אולי בכל זאת אעשה זאת אבל אהיה מוכנה לכאב שיבוא בתמורה.

-

אני ובולי רבים הרבה בזמן האחרון. אני הופכת לבלתי נסבלת ממש, חסרת טאקט ממש כמו שאני שונאת.

האפתיות משתלטת עליי, אדישות וחוסר אכפתיות מוחלט שכזה והוא פשוט אוכל את כל זה, מנסה לחנך אותי קצת,

אבל לא עוזב...

ואני רק שואלת, למה?

אני לא הייתי נשארת, באמת שלא. אלו בדיוק הדברים שגרמו לי לעזוב את אדם ונטלי...

בדיוק הדברים שלא אוכל לסבול ולהבליג אף פעם, למה אתה עדיין פה??

-

הערב היה נחמד... אחרי הברזה ומחשבות רבות הוחלט בצורה ספונטנית לחלוטין ללכת למקס ברנר.

ניחמתי את עצמי בוופל עם תותים, שוקולד וקצפת מעולה...

אחחח מקס ברנר. הרבה זמן לא אכלתי במקס ברנר!

-

תוהה אם ואיך לכתוב את הפסקה הבאה... (ואם בולי צריך לקרוא, אבל הוא בכ"ז יקרא בסופו של דבר, כי בסוף אני ארשה לו -מריחהעודריב-)

אני לא יודעת. לא בטוחה. אז אכתוב רק שנעשה צעד דיי גדול השבוע.

שאני לא יודעת מה יהיו התוצאות ושאני יכולה לברוח כמו תמיד ולעוף 20 צעדים אחורה או להתקדם צעד קדימה. ימים יגידו...

ובכל אופן, גם ככה הגעתי כל כך אחורה למצב שלא הייתי בו בחיים, האפאתיות הזאת והחוסר חברתיות ומגע לא היה אצלי אף פעם.

אני לא אוהבת להתאמץ כדי להיות בסדר עם החברים שלי. זה לא צריך להיות ככה. וכניראה שגם לי קצת נמאס להיות אני

(אבל אני הייתי אומרת את זה כבר לפני 5 שנים).

אני מפחדת מההמשך אבל אני תמיד מפחדת אז זה בסדר.

הייתי רוצה להגיד שלא יכול להיות גרוע יותר ממה שעברתי אבל אני מגלה שזה לא נכון כל פעם מחדש.

אז אני פשוט אגיד שאם עברתי את מה שעברתי סביר שאעבור גם את מה שיבוא. ואולי אפילו אתקדם.

-

באוטו, בדרכי חזרה הביתה, שמעתי את "הכניסיני תחת כנפך" של אריק איינשטיין, המילים כבר נכתבו פה לפני כמה חודשים אבל השמיעה של השיר הזה משרה בי שלווה. אולי אמצא כנף כזו שתגן עליי, תלמד אותי אהבה ותגרום לי להאמין...

לילה טוב,

הולכת להסתמם ולישון...