גם לא אתה.

כמה כייף זה לקום בבוקר, להגיע למשרד ולעבור משרד, עם כל הארגזים הבאסה והבלגן.

כשאחת החברות הכי טובות שלך נוטשות אותך ועושות לך פרצופים,

כשכל שאר החיילות שאיתך רק בוכות כל היום

וכל שאר האנשים במשרד מתייחסים אלייך כאל גבר-גבר

כמה כייף זה לעזוב את המשרד באמצע היום, אחרי שכל היום כל הקצינים הישנים שלך לא היו,

ללכת ושיוציאו ממך חצי ליטר דם אבל בלי כל הסטלה שבאה מזה,

לצחוק עם זה שכמעט-היית-דלוקה-עליו-ואת-דיי-בטוחה-שהוא-דלוק-על-חברה-שלך

על איך הוא הולך לזיין בשבוע הקרוב ואיך בחיים לא יעמוד לו עכשיו כי לקחו לו חצי ליטר דם

כמה כייף לחזור הביתה מוקדם יותר, מתה מעייפות כמו תמיד כי את עדיין ישנה בסלון

לחזור כדי ללכת לשתות בירה, הרבה-בירה-טובה-שאין-כל-יום

ולגלות שצריך לחכות עוד שעות עד אז ולנצל את הידיד הכי טוב

כמה כייף זה להתבאס, לצעוק ולריב אחרי זה, לכעוס הרבה וכמעט-לבכות-אבל-לא-כי-יש-אנשים

כמה כייף זה לקום בוקר אחרי, שוב לאותו משרד שאני מתחילה לשנוא

לגלות שיש לך מטבח, למרות שלא אמור להיות כי מישהי הוציאה גימלים ושיחקה עם התורנויות

לגלות שחברה שלך אחרי שמירה שאת היית אמורה לעשות ושהיא חולה בגלל השמירה

ללכת לשתות הרבה בירה עם חברה אחרת כדי לעודד חברה טובה שלה שגם לה (כמה מפתיע) חרא במשרד

להפרד ממנה אחרי שלשם שינוי היה קצת כייף ולריב עם הידיד הכי טוב,

ריב-עלייה-על-שרטון-שלא-ברור-איך-יסתיים

כמה כייף זה לשבת בבית ולגלות שאמא עדיין לא שינתה את הדעות שלה על הקהילה,

ולהחליט שוב שלא מחליטים ושאסור ושאם-זה-נכון-אני-מתה

לריב עם אבא, שוב, כי אני כשלון וכל מה שאני עושה זה רע, או שאני לא עושה בכלל

לבכות ולישון ולבכות ולבכות אבל לעשות קולות של בסדר כדי שאף אחד לא ידע

כמה כייף זה לשבת בחדר ולשכנע את עצמך

מכל הסיבות הלא נכונות

שאסור כי אסור ואסור

ורק להרגיש את האדמה נערמת מעל

ולא לדעת אם ללכת אליה השבוע, אם אני רוצה שהיא תראה אותי ככה, אם אני רוצה לבכות שוב מולה

ולפחד מלהכנס לאברבנל או מוסד סגור אחר

כמה כייף זה לכתוב את כל מה שקרה אחרי הרבה הרבה זמן ולהרגיש רע עם זה

ולדעת שההמשך רק יהיה רע יותר

כייף כייף כייף

אם להגיד את האמת,

נמאס לי.

יופי, בו-הו, רע לי רע לי,

בו-הו

אז די. לאכפת לי

אני אחשוב על איך אני אעזוב את המקום הזה וזהו

ולאכפת יותר, לא מהמשרד ולא מהבית

ולאכפת לי לעבוד וללמוד מה שאני לא רוצה

לא אכפת לי מכלום. רק ללכת מפה.

אין יותר רע. די.

היה מספיק לכל החיים.

די!!

חודש חדש, אותו חרא.

ודי לכתוב פוסטים כמו ילדה בת 12