לא להחליט כלום עד עוד כמה חודשים.

די להרוס את עצמי בהתלבטויות של קבע/לא קבע, מתי-לעשות-פסיכומטרי, ומה לעזאזל ללמוד. די. יש לי עוד זמן ואני חייבת לחכות עוד לפני שאני מחליטה אם אני נשארת עוד דקה אחרי הזמן בצבא או לא כי השביזות מתפשטת כבר מעכשיו ויש לי עוד זמן (ותכלס, אחרי שאנשים ישתחררו זה יהיה ממש קשה כבר).

שוב, שלומי ניצח. אפילו שזה לא באמת נצחון. כל שנה הוא מצליח להקדים את כולם בלתפוס אותי ביומולדת, הפעם אחרי שלא דיברנו באמת כבר כמה זמן ולא התראינו ליותר משניה של "הי" הוא התקשר ןbooked me יום לפני היומולדת להצגה... מי אני שאתנגד?

וכן,  בל ודפי לא מפסיקות להציק על מה-אני-רוצה-ליומולדת עד שהכרזתי על אי-מתן-תשובה על כל שאלה בנוסח "אולי את רוצה...?" "את אוהבת...?" or something like that

כמה טיפשי זה שהפכתי אובססיבית למישהו איתו אף פעם לא ממש דיברתי.

כמה עוד יותר טיפשי זה הופך כשיודעים שאני אובססיבית לגבי האקסית שלו גם כן (אובססיבית באותה צורה וכן, גם איתה לא דיברתי).

(ילדה בת 12 כבר אמרתי??)

ואם בבעיות semi-romantic עסקנינו אז יש לי קצין חדש. ויש לו הארלי והוא מעשן מלבורו והוא רוסי חמיוד. יותר מדיי חמיוד. אבל אני סומכת עליו שלא יעשה יותר מללכת איתי מכות. ואני סומכת עליי שאני לא מספיק [מלאו פה תואר אותו לא מצאתי כי זה לא הרפתקנית וזה לא אמיצה וגם לא שרמוטה, so I don't know how to name it] משהו בכדי לעשות עם זה משהו... (והוא בן 29-28 אז זה גם בסדר שאני לא).

ואם כבר מדברים על ההדלקויות הדפוקות שלי היום, במהלך הפסקת סיגריה (כן נו, חזרתי-הפסקתי-חזרתי-הפסקתי-...), הבאתי לכך שאחד החיילים שאני הכי מחבבת בענף שלי יגיע למסקנה שאני wannabee-גותית, טיפשה, מפונקת, שחושבת את עצמה והולכת להרוס את החיים שלה בדרך הכי דפוקה שאפשר. הריי! נראה אתכם עושים את זה ב10 דקות!

             oh well

נו אז מה... חחח מצחיק איך המצברוח שלי יכול להשמע טוב יותר בפוסט הזה אחרי הפוסט הקודם... טוב, אמרתי שנמאס.

וכן, מחר אני עובדת עם גיא כבר מהבוקר והולכת אליה באמצע העבודה עם גיא ווויתרתי על יום הסטודנט בהרצליה ואני כבר רואה את עצמי מתחרטת על זה אבל ... אבל.

לה לה לה