יש הרבה רגעים של מחשבות בזמן האחרון,

הראש קופץ ממחשבה אחת לאחרת בקצב שלא תמיד נותן לי אפשרות לעקוב אחרי הכל.

הימים האחרונים היו ימים קשים,

התמודדות קשה עם הכל, עם עצמי, ברמה שקשה לי יותר מהכל.

אני שוקלת להפסיק.

מצחיק, האפשרויות שנשקלות בעיניי כרגע הן או ללכת עד הסוף או להפסיק.

ההתמודדות הזאת, הסיפורים והדמעות, מתישים אותי מאוד

ואני לא יודעת עוד כמה שבועות ככה אני אוכל להמשיך

נמאס לי מכאבי ראש בגלל הבכי

לא רוצה לדבר

לפעמים לדבר זה לא טוב

ואני לא רוצה.

-

אתמול הרגשתי כל כך לבד

אני תמיד מרגישה קצת לבד

אבל אתמול... הלבד כל כך השתלט עליי

מה לעשות, אני חייבת לשלם על הבחירה לא להחשף

אני צריכה לשלם על הבחירה למתוח קווים

על הבחירה להרתע מכל חיבוק שמגיע

על הבחירה להתמודד עם הכאב הזה לבד

רוב הזמן.

והנסיעה הזו שלו,

וההתרחקות ממני

...

-

[סוף קטע משתפך.]

-

ושוב, כל כך הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה שכתבתי עד שחשבתי שאצטרך לחכות לשמירה נוספת בכדי להביא את עצמי לכתוב משהו. נראה לי שאני צריכה לבד, שקט שכזה חוץ ממוזיקה של רקע...

נתחיל ב25 ליוני. כשהרגשתי ממש רע ועישנתי יותר מאי פעם, החדשות הרעות של אותו היום וההתנהגות האופטימית והשמחה של כולם ובתוך כל זה, אני. עם כל ההרגשה הרעה. אורן היה כל כך חמוד, הזכיר לי את שלומי של פעם בנסיונות שכנוע לשמוע מה קרה... בערב הלכתי עם שלומי להצגה. היה מוזר להיות איתו ועם הילדים (תרתי משמע, ילדים) שלומדים איתו, היה אפילו יותר מוזר לשבת לידו בהצגה כזו, על מערכת יחסים בין זוג נושי-גרוש-בוגד ...

ביום שלישי, 26 ליוני, מצב הרוח כבר השתפר קצת יותר, נסעתי עם מריה למסעדה בראשון (אחרי שהסתובבנו ברחבי ראשון לציון שעתיים בעלה של טולי הציל אותי, שוב) היה טעים :) התגעגעתי למריה.

ביום רביעי, 27 ליוני, תמי הכריזה לי שאני שייכת לה. היא תכננה משהו ולא הסכימה לספר לי (ראה פוסט קודם) ובסוף הסתבר לי שמה שהיא תכננה לא יצא לפועל והיא התבאסה אז לקחה אותי במקום זה להתלהב ממבני אדריכלות מגניבים בת"א (נו זו אני, תדחפו אותי למוזיאון ואני אתלהב) היה נחמד ללכת, להסתכל, להתלהב ולדבר. בסוף התיישבנו באיזו מסעדה בדרך (הסתבר לנו יום אחרי כן שזו המסעדה האיטלקית הטובה בארץ ^_^) אכלתי רביולי והיה טעים. חזרה רבויה בדמעות, שוב, ובנקודות כואבות.

יום חמשי, 28 ליוני, היה הלילה הלבן בת"א, נסענו מאוחר מה שהסתבר כטעות כי הכל כבר נגמר (לילה לבן עלאק!) אז בסוף ישבנו לאכול פיצה, אני, תמי וחברים שלה שאני לא מכירה... אחרי כמה זמן אחד החברים נתקל בחברים שלו מהלימודים וגיליתי שהם עתודאים ושאותו חבר משרת איתי בבסיס והיה מצחיק ומפחיד (לא אוהבת כשחיי צבא נכנסים לי לחיים הפרטיים יותר מדיי וזה היה too much כשגיליתי שהם למדו עם אורן ^_^").

ביום שישי, 29 ליוני, ברטי באה לבקר אחרי חודשים שאנחנו אומרות שאנחנו חייבות להתראות גם מחוץ לצבא :) הכרתי לה מקומות בעיר ודיברנו. מצחיק שיש לי חברה שכמוני מסתובבת עם מצלמה כל הזמן ומתלהבת משטויות ומחליטה סתם ככה להוציא אותה ולצלם... נחמד שאפשר לרכל על הקצינים. dirty thoughts

ביום שבת, 30 ליוני, היתה ההופעה... התרגשות מפרפרת בבטן כל השבוע... בהתאמה (מרפי, תודה), נתקלתי בגיא באמצע דייט מרגש (הרגשתי כל כך מחוללת! כולי במחשוף וזה ><") ורבתי עם בולי לפני שהתחילה ההופעה, נקטתי באמצעים פולניים וכניראה בולי הבין שזה לא הזמן (או שהוא פשוט נרגע או שהוא פשוט החליט לא לבאס את בל...?) וחזר. ההופעה עצמה היתה מצויינת (מעבר לאנשים גבוהים הרבה יותר מדיי שהסתירו).

ביום שני, 2 ליולי, פגשתי את מינו :) חמודה. ישבנו ודיברנו ודיברנו, התגעגעתי אליה מאוד והיא חסרה לי בענף...

ביום שלישי, 3 ליולי, אחרי מטבח דיי סיוטי בצבא פגשתי את מיקי בעזריאלי, אחרי כמה דקות-חצי שעה הצלחתי להביא את עצמי לקום ולחזור הביתה, בבית נרדמתי, ובערב (כשעוד כואבות לי הרגלים ואני עדיין חצי ישנה) נסעתי עם בולי העקר להצגה של חברים שלו... היה נחמט.

ביום רביעי, 4 ליולי, טל יצאה לחפש"ש הכלבה, נפגשנו ליד הבית שלי ודיברנו :) עכשיו היא חוגגת באילת... כלכך שמחה לראות אותה עכשיו. השיחה איתה עשתה לי טוב, טוב לי לדעת שהיא שלמה עם עצמה, בטוחה בעצמה כמו שהיא. סוףסוף יש לי עטוד חברה כזו (נו, מריה דיי שם...).

יום האתמול היה יום קשה. אבל הוא עבר ואפילו צחקתי בו לא מעט בגלל הענף הנהדר שלי.

שלומי טס אתמול. אני חברה כל כך רעה שאני אפילו לא יודעת לאן הוא טס ולא זכרתי מתי הטיסה. לא ראיתי אותו מיום שני ההוא וגם שם לא ממש דיברנו. לפני יום שני ראיתי אותו לשניה בטעם העיר ולפני כן רק חודש וחצי קודם לכן וגם אז לא ממש דיברנו. אני תוהה אם זו אני שדוחקת אותו החוצה בלי לשים לב, אם זה הוא שעושה את זה או שזה פשוט קרה מעצמו...

אני נוטה להאמין שיהיה בסדר. יהיה בסדר.

היום הייתי אמורה לסגור שבת בבסיס אבל בסוף שחררו אותי (פז"מעל!) אז ניצלתי את הזמן הזה לשוטטות במוזיאון (אם כבר אני על מדים...) היה כייף ^_^.

אני עייפה מאוד. כל הזמן עכשיו.

אני בוכה המון.

ותמיד כואב לי הראש.

ודיי.

דיי דיי.

3>