המים החמים זורמים לי על הפנים ואני מנסה להרגע

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה בה הייתי באמת רגועה, שלווה.

מסדירה את הנשימה בין זרם אחד של מים לאחר

וכל פעם סוחפת את הראש מתחת למים כדי להחנק

אבל לא באמת.

בכל שבוע הגימלים המהולל ישבתי בבית חולה,

לאלא, אל תטעו, לא חולה בגלל התאונה, חולה-מתעוררת-עם-כאב-במקום-אחר-כל-יום

תוצאות סופיות: צננת נוראית, דלקת עיניים, כאבי ראש מתמשכים וקרוב לוודאי גם דלקת אזניים

אה, והצטרדתי... כייף, אה?

אבל אני לא מתלוננת (או לפחות אשתדל לא לעשות את זה בהמשך הפוסט...)

אתמול ראיתי עם מריה (מסורת זו מסורת) את הארי פוטר ומסדר עוף החול,

נראה לי שזה הסרט האהוב עליי מבין הסדרה, קרוב לוודאי כי אני שונאת את הספר החמישי

וכי לא קראתי או ראיתי משהו מהסדרה כבר באמת המון זמן...

אבל הוא באמת טוב יחסית, אפילו כמעט ולא התעצבנתי על הארי.

כשחזרנו גיליתי שטל הבריזה לתמי והחלטתי שצריך להוציא אותה

(מהיכרותי עם תמי, שישי בבית לבד מבחינתה זה לא יכול להיות כייף...)

החזרתי את מריה לביתה (ובדרך סיפרתי לה על התאונה וגיליתי שהיא עברה דירה)

ונסעתי לתמי...

ישבנו בבית קפה ודיברנו עד הסגירה ואחר כך גם נשארנו ברכב ודיברנו עד לפנות בוקר

זה קורה כל הזמן בתקופה האחרונה, אני משארת שזה בגלל כל ההתקדמויות האחרונות איתי

לא יודעת אם זה טוב או רע, עם הפחד הזה שלי מלהפגע וכמה שהבטחתי לעצמי

לא לתת לה את האפשרות לפגוע בי...

ואני בכלל לא אוהבת שחברים שלי נהיים פסיכולוגים במשרה מלאה...

לא יודעת, כואב לי לחשוב על זה אז די.

שלומי חזר מחו"ל... קשה לי איתו כל כך,

כניראה שקשה לי עם הכל בזמן האחרון, עם שלומי, עם בולי, עם בל, עם מריה, ההורים ...

ואני לא רואה את התקופה הזו כתקופה רעה... אני כבר לא יודעת...

לפחות השלמתי עם בל ועם בולי נראה לי שהסתדר קצת,

אני פשוט צריכה לשים לב יותר.

אפילו שתמי אישרה לא, אני לא יכולה... זה מן מעגל ללא פתרון

אני מנסה לחשוב על עצמי >> לא חושבת על אחרים >> פוגעת >> שונאת את עצמי >> חושבת על עצמי .....

איפה האיזון איפה?

בסדר... להסדיר את הנשימה ולצלול חזרה.

שבוע טוב,

*די*