שנה חדשה.

סידרתי את הארון.

היום בבוקר התעוררתי מאוחר, סוף סוף, אחרי הרבה מאוד זמן של התעוררות מוקדמת

(גיליתי שאני לא צריכה שעון מעורר כדי להתעורר לצבא).

ארוחה משפחתית,

שריצה על המיטה בחדר המבולגן-יותר-מתמיד שלי,

אחרי כמה דקות לקחתי את "מלך החומוס מלכת האמבטיה מהמדף", 70 עמודים,

בעמוד 30 בערך נפל עליי רצון לסדר אז משכתי עוד 40 עמודים והוצאתי את כל הבגדים מהארון.

5 זוגות מכנסיים נקנו ומחכים לי בארון שארזה ואלבש אותם (2 מהם שם מכיתה ט')

וזה עצוב אבל כניראה שזה מעיד על תקווה כלשהי...

אה כן, הפסקתי את ההליכות. כל הבלגן שהיה הלחיץ אותי, לחץ כזה מביא לסממני הפדלאה שלי לצאת החוצה...

למזלי הכרתי את סנפרוסט לא ממזמן. כל יום ירקות בתנור... נראה שאני מחסירה פערים של כל הברוקולי שלא אכלתי בחיי.

-

אמא תמיד אמרה לנו שבראש השנה לא בוכים כי אז נבכה כל השנה. אז אני לא בוכה. אבל אין לי כח להרגיש כל כך הרבה חרא כל השנה.

לשם שינוי השנה אני לא מציבה לעצמי מטרות, לא רוצה להתאכזב ולא רוצה להלחם

 זאת הולכת להיות שנה חשובה (שחרור) ויש כל כך הרבה דברים שאני רוצה ככה שאני מאמינה שלפחות אחד מהם יצליח.

לפחות אחד.

-

רבתי עם בל. ריב שטותי משהו, במהלכו היא גילתה חוסר חברותיות ואכפתיות משווא ואני... אני התעלמתי.

בסוף יצא שהיא לא מדברת איתי,

כועסת עליי,

וזורקת עליי תומוס (כן כן, זו לא טעות, היא זרקה עליי אוכל).

אחרי שעצרתי את עצמי מלהרביץ לה,

ושסיפרתי לאנשים כדי לראות את דעתם ולדעת שאני לא מגזימה (מסתבר שיצאתי איתה לארג'ית אפילו)

החלטתי, אני לא רוצה חברה כזאת.

אני חושבת שהדרך שלי לבחון חברים היא בהשוואה אליי. זה קצת רע אבל כשבולי, למשל, עושה משהו שאני לא הייתי עושה למענו אני אוהבת אותו יותר מתמיד, באותו אופן, כשמישהו עושה משהו שאני לא הייתי עושה בחיים יורדות לו "נקודות" זכות מבחינתי.

ואני לא תופסת מעצמי ולא כלום, לרוב אני זאת שאשכנע אנשים שאני האדם הרע ביקום כולו (טובנו, אחרי היטלר וסטאלין אבל הם לפחות כשרוניים) אבל כשזה מגיע לרמה של בל, זה הגבול שלי. אין לי מקום בחיים לחברים חסרי משמעות ואין מקום בליבי לעוד פצעים, הישנים גם ככה לא מראים סימני הבראה כלשהם והם מספיקים כדי להרוג אותי גם ככה.

-

החורף (נו, סתיו) מגיע ואיתו התקפי האסטמה שלי...

איכשהו נראה לי שההגלמות מעישון תהיה קלה יותר בחודשים הקרובים בהתחשב בעובדה שכבר כמה ימים בין כה וכה קשה לי לנשום... לא התגעגעתי לזה.

-

שתהיה שנה מצויינת, מלאת קסם, שמחה ואושר.

אני לא מאמינה שלי תהיה אחת כזאת (כן, אני יודעת שזו הטהעות הראשונה שלי) אבל אני מקווה לפחות שאני אשתפר, לכל הפחות שתחול התקדמות כלשהי בחיים שלי, שהדכאון הזה ישכח קצת ושאני אוכל ואצליח להשקיע מעט בי ובמה שאני אוהבת (ואגיע למסקנה מה לעזאזל אני רוצה).

שנת שלום ואהבה

שנת שקט ושלווה

שנה ללא מלחמות

שנה של הצלחות.

אה ו... שבת שלום :)