עוד ענן אפור בפנים עובר - שט
הוא מושיט ידיו שאבוא אליו בחושך
רק רוצה הביתה, רק רוצה הביתה.

מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול
יד רכה תבוא אלי שותקת שם ומרגיעה
אז ראשי יצנח עייף מפחד שוב בתוך חיקה
מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול.

עוד ענף קטן בפנים נשבר - בום
עוד מכה, עוד מכה ולא אוכל לקום
רק רוצה הביתה, רק רוצה הביתה.

מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול
יד רכה תבוא אלי שותקת שם ומרגיעה
אז ראשי יצנח עייף מפחד שוב בתוך חיקה
מישהו גדול שם ישמור עלי שלא אפול.

(שי גבסו)

-

רק רוצה הביתה

המשפט הזה חוזר על עצמו בראשי...

הבית הזה הוא לא מקום פיזי

הוא מקום נפשי. מקום שאני כל כך צריכה.

מפחיד אותי להאמין בזה

אבל עם העתיד שנצפה לי כרגע,

עם ההתנהגות העכשווית שלי,

ההגנה הזאת לא תהיה קיימת בחיי,

האדם הזה, שישמור, הוא איננו.

רק אני בידי עצמי.

רציתי לכתוב פוסט הרבה יותר ארוך ומושקע

ואיכשהו שקעתי במחשב, בדברים אחרים...

עוד מעט חופש חופש חופש