נזכרתי פתאום מה קרה בפעם הראשונה שחתכתי

זכרתי את זה בעמימות ככאב על הופעה ועל האקס

עכשיו נזכרתי,

הייתי צריכה ללכת להופעה עם טולי, היא אמרה שהיא תקנה כרטיסים...

ואני כולי ציפייה... אחרי שנים, סוף סוף הופעה.

אחרי כמה ימים טולי אמרה שהכרטיסים אזלו

הרגשתי רע, אכזבה שאין כמוה.

ביום של ההופעה דיברתי איתה והיא אמרה שלא באמת אזלו הכרטיסים

פשוט היא חשבה שיש לי מבחן יום או יומיים אחרי כן

ושיקרה.

עשיתי את זה באמבטיה וזה היה טיפשי

וזה כאב מאוד

מאז אני לא סובלת שקרים

מאז אני וטולי לא ממש בקשר, לא כמו לפני כן

אתמול רבתי איתה בלב,

אני מפחדת שאתפרץ אם אראה אותה

לא בגלל זה, זה כבר עבר

אבל ...

אולי באמת יש דברים שלא עוברים אף פעם

אתמול היה לפיצקית יום הולדת

טולי ארגנה מסיבה

בלי לטרוח להזמין אותי,

בלי להזמין את אמא שלה (סבתא של הפיצקית)

עד יום לפני כן (אותי היא הזמינה במהלך המסיבה)

אני לא חושבת שאני אוהבת את טולי כבר

אני לא חושבת שאני מחבבת אותה

אפילו לא קצת

אני חושבת שכדאי שלא אראה את טולי

כי אני לא רוצה לצרוח עליה את כל מה שאני חושבת

ואם אראה אותה

אני לא יודעת אם אוכל לעצור את זה.

נראה לי שטולי היא היחידה מהמשפחה הרחבה

שהצליחה להכנס לכלוב של האנשים שפגעו בי

ושכפי הנראה לא יצאו ממנו לעולם.

וכמה חבל שהבת שלה כל כך מתוקה

ושאני אוהבת אותה כל כך

שאצטרך לבלוע את ההתנהגות הזו של אמא שלה

וככה גם כל השאר.

אייל הביא לי "שעורי בית" לפעם הבאה שנתראה

וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שאני לא רוצה

שאני לא יודעת כמה אני רוצה לחזור להאמין

כמה אני רוצה לחזור ולתת את הלב שלי

כמו שנתתי אותו פעם

העולם הזה רע

ואני לא חושבת שאני מוכנה

לחזור לחיות פה.