גם לי קצת נמאס מפוסטים כאלו...

תקופה קשה שוב. אם החזרה למקלות הסרטן של לפני 3 שבועות לא הוכיחה את זה אז היום אני כבר יודעת...

ואתמול סשה השתחרר... הוא זכר להביא לי את הסיכה ובזכות זה קיפצצתי במשרד כמה דקות לפני ההתמוטטות של לקלוט שהוא עוזב. ישבתי איתו על מאלבורו (פעם ראשונה שאני לוקחת לו סיגריה) בפעם האחרונה... מדברים על שחרור, בפעם האחרונה מבין כל כך הרבה שיחות בדרך הביתה... וזהו, הנה אני, הפז"מניקית של התחום - הבאה בתור...

וכן, אני יודעת שזה צריך לשמח אותי אבל... וואו אני כל כך הולכת לבכות שם.

בכל אופן, קיבלתי חיבוק ונשיקה וזה היה חשוב לי (אחרי שויתרתי על החיבוק של רם). ועזרתי בכתיבת אחת הברכות הטובות שהיו...

וכבר היום היה אפשר לראות כמה יהיה שקט בלעדיו... נותר רק לקוות להתקל בו באיזה פאב בת"א, שיכור מבירה ומתחיל עם הבלונדינית הרוסיה הכי כוסית בפאב...

כל כך אוהבת אותו :) ובתקווה הוא יקיים את ההבטחה ויבוא לשחרור שלי.

[דברים לזכור: 5 שנים, עכברים מתים, כבשה שחורה תג וסיכה]

ריקנות קלה ממלאת אותי

ואיכשהו יש לי הרבה שאם מחר

אם מחר ימצאו אותי

וכבר לא אהיה אני

זה יהיה בסדר.

אולי בגלל זה הסיגריות

אולי בגלל זה ההתאמצות הזאת

לדלקת ריאות

הכל רק לא דמעות.

בהתחלה אמרת שהכל ביננו אפלטוני ושבגלל זה הקשר עמוק

אחר כך התנהגנו כנשואים ואמרת שאנחנו נתחתן (למרות שאת זה אמרת לכולן)

בסוף זה פשוט נהיה קשה מדיי. כמו קשר אמיתי ואולי אפילו יותר.

עכשיו זה הסוף. נשאר רק להסתגל למציאות החדשה.

לחזור לסתימת הפיות הישנה.

>>בסוף עשית את הטעות הגדולה מכולן.

בדיוק כמוה וכמוהו וכמוני.

והגיע הסוף.<<