רציתי לעדכן כל כך ממזמן שזה עצוב

וכמה פעמים פתחתי את הדף הזה וסגרתי אותו

אפילו כתבתי, אבל כלום לא הסתדר לי פה.

-

חלמתי שחתכתי שוב

ולא זכרתי את זה אפילו (את המעשה, לא החלום)

פשוט הסתכלתי על היד ו-וואלה, חתכים...

זה הפחיד אותי מאוד כשהתעוררתי

עכשיו זה מפחיד פחות.

רגעי משבר עוברים עליי

זה קשה לבד

אבל מעלה תהיות,

מתי עברתי את הדברים האלו ביחד

-

קוברת את עצמי בחומריות,

אולי כשאקבר בלימודים הכל יראה אחרת

ואולי לא

קרוב לוודאי שלא. סביר להניח שלא.

זו הפעם הראשונה בה אני מרגישה שאני צריכה את אייל בחזרה

שאני צריכה לשבת שם, בחדר ההוא, גם אם לא אגיד כלום.

מתקשרת למשרד הריק שלו

ומחכה, שאולי מישהו יענה. אולי.

-

לא בטוחה כבר עוד כמה פעמים אוכל לשכנע את עצמי לנשום

לאט לאט ובזהירות, נשימות גדולות כאלו שלא ירשו לי לבכות

לא בטוחה כבר עוד כמה פעמים אוכל לשכנע את עצמי להפסיק לבכות,

לעצום את העיניים ולישון

לקום מחר בבוקר ולצחוק כמו בכל יום,

ללכת מכות עם לאון ולעשות שטויות.

מפחיד אותי למצוא תשובות לשאלות שנשאלו בעבר

להבין שהמעבר לא רחוק

ואני חייבת (חייבת!) להחזיק

במיוחד עכשיו

במיוחד עכשיו.

-

אני פשוט רוצה לישון. לנוח. שלווה.