מצחיק שאני לומדת הקלדה עיוורת כשאני כותבת פה והמקלדת מטושטשת מדמעות.

אני חייבת לעזוב את הבית.

נימה אופטימית קצת יותר, אירועי האתמול...

שחר: "די, אז מה את חושבת על הזקן של לאון?"

~אני בפרצוף מבולבל~ "הממ, לוידעת"

-"את יודעת שהוא התחיל לגדל אותו כשעזבת..."

יום האתמול הוכרז כיום עצוב מאוד בשביל הרבה אנשים, אבל לא בשבילי. לי היה כייף.

התגעגעתי לכולם והיה לי מצחיק ואולי לא הספקתי הרבה אבל הספקתי להשתחרר שזה מספיק.

לא רוצה לשכוח את המבט של רועי כשנכנסתי, כזה חמוד... מבט עם אור בפנים, רק כי הייתי שם.

את החיבוקים של דידי ובל, ללמד את אריק טאקי (אחד הדברים המצחיקים ממש), ושחר וברטי

ובעיקר לאון. כמו תמיד.

כבר דיברנו על מילואים וזה... איכשהו נראה לי שאני לא אספיק להתגעגע.

-

אה כן, וט"ו בשבט שמח :)