נכתב אתמול ב-02:16 בלילה.

התעוררתי אל היום בשעה סבירה ביותר, הסתובבתי בחוסר מעש וראיתי סרט עד אזור השעה 11 שכולם עזבו. כשנגמר הסרט עשיתי כביסה (המכונה מקולקלת) והחלטתי שיש לעשות משהו מיוחד, לא בכל יום אני לבד. אחרי מחשבות על השעור מחר החלטתי לצייר :) שניה אחרי כן החלטתי שהציור יהיה ללאון, כי יש לו יומולדת בקרוב.

ככה, בשמיעת black של pearl jam שוב ושוב, ישבתי וציירתי ללאון עד לשעה 18:00 בערך (כולל הפסקה של לאכול וגיחות סוליטר-עכביש קלות)... התגעגעתי לטירוף הזה. ממש ממש.

בערב לאון הזמין אותי אליו לסרט עם עוד כמה חברים (קצינים, קצת מוזר) ואחרי שנכנסתי לסרטים החלטתי לסוע אליו, ולדבר עם שלומי אותו גם הייתי אמורה לראות. היה נחמט אצל לאון, פעם ראשונה שאני אצלו ורק גל וחברה שלה היו שם אז היה פנאן. ראינו "המטבח" ושתינו.

ב22:00 יצאתי אל שלומי, שבסוף ברוב עצלנותו (הטלתי עליו את ההחלטה של מה עושים) החליט שאבוא אליו. ישבתי אצלו עד בערך 2:00 והיה ממש כייף. התגעגעתי לזה... סתם לשבת ולדבר על הכל. הרגשנו כל כך זקנים מלהסתכל על האחים הקטנים אחד של השני ולהזכר בהם כשהכרנו...

-

מחר הולך להיות יום ארוך. ספורט בבוקר, מישהי חמודה אחרי הצהריים ושעור בערב...

אני צריכה למצוא עבודה אבל יותר חשוב...

אני צריכה לישון! :) לילה טוב.

-תוספת עריכה:

חשבתי על זה אתמול בלילה, והגעתי לתובנה שאני מרוצה מבחינה חברתית היום.

נכון איבדתי את ההוא ואני מתגעגעת אבל איפשהו אני יודעת שאין מקום לתקן ושזה היה צריך לקרות

ועם דברים כאלו אני לא יכולה להלחם.

אבל תכלס, יש לי את לאון ואת שלומי, ואני אוהבת אותם מאוד.

יש לי חברות יותר משאי פעם חשבתי שיהיו לי ואני אוהבת כל אחת ואחת מהן.

וזה נחמד... נחמד לדעת שאם ארצה לצאת יש עם מי, שיש לי עם מי לדבר ולהתייעץ.

אני אשקר אם אגיד שאני לא מרגישה לבד לפעמים, זאת אני, אני גוזרת על עצמי את הלבד הזה במודע.

ואני עדיין לא מתקשרת בזמנים רעים ולא מדברת.

אבל עדיין... טוב לי.