טוב, היום היה יומי האחרון במילואים, יכול להיות שזהו היום האחרון במילואים לנצח, ויכול להיות שלא.

אין לי כח לכתוב הרבה אבל אני גם חולה וגם לחוצה... ביום חמישי אני טסה ובנתיים, בבית, רק כועסים עליי וגורמים לי לרצות לטוס ולא לחזור ולא להתקשר ולא כלום.

אנשים (ליתר דיוק אנשה אחת) חולמת על כתבות עיתון עם התמונה שלי...

מרגישה שזו חצי-פרידה, כמו הלילה ההוא, לפני הניתוח. אבל אני לא בוכה, רק משתדלת לחבק ולהיות נחמדה...

רשימות שיש לי בראש מתרוצצות כל הזמן אבל כלום לא נסגר.

יהיה בסדר, רק צריך לא לשכוח לנשום.

לילה טוב. אני עוד אעדכן באמת. (באמת!)