אחרי יומיים של הרבה בטלה ומחשבה החלטתי מה שידעתי מראש,
הבעיה היא לא בו, הבעיה היא לא המצב, הבעיה היא אני ואני בלבד.
כשהוא סיפר לי כמה אני חשובה לו, הופתעתי נורא, חשבתי שיקח לי זמן אבל אני אפנים את העובדה שהוא הציב בפניי, כעבור כמה זמן הבנתי שזה לא כך, שמה שאמרתי עוד ממזמן עדיין תקף בקשר אליי,
עד שלא אוהב את עצמי לא אבין שאחרים אוהבים אותי.
וככה זה...
אני מבינה את החשיבות שלי לבולי כי אני מן אשת סוד שלו,
לכן אני יכולה להבין את החשיבות שלי עד שיצא מהארון ויקלט בסביבה...
אני יכולה להבין את החשיבות שלי למריה כי היא התרגלה אליי, כי אני שם בשבילה עוד מימי היסודי הנשכחים...
אני אפילו יכולה להבין את החשיבות שלי לתמי, כי אני החברה האמיתית הראשונה שהיתה לה אי פעם
(חברה בתור friend שאינו ממן זכר, לא משום בחינה רומנטית).
אבל אין הרבה מעבר, באף אחד מהמקרים, אני תומכת אבל תמיד יהיו אנשים תומכים, לכולם...
וזה לא משנה כמה יגידו, כמה יסבירו, כמה ירעיפו מחמאות, אני בשלי.
גם אם אני כותבת את זה ומסבירה לאנשים... בפנים, אני לא קולטת את העניין,
בגלל זה אני לא רואה את הכאב האמיתי שלהם בהתרחקות ממני... מעבר לאיבוד הדברים מלמעלה...
בכל אופן, אחרי שהגעתי למסקנה הזאת החלטתי שאם בי הבעיה, בי צריך להיות השינוי.
וכמו כל שנה אני אפעל לשנות את עצמי, כרגע אני עומדת על עניין המראה,
כי המראה החיצוני משפיע גם על הפנימי ושינוי שם יכול לעשות רק טוב גם בפנים
(וחוץ מזה, זה יותר קל. או לפחות נראה ככה).
שלחתי לשלומי מכתב, קיימתי 2 הבטחות שהבטחתי לו בעבר דרך המכתב בגלל החשיבות שאני מייחסת להבטחות,
מעבר להבטחות כתבתי לו שאני מבולבלת וצריכה זמן הפסקה.
ביקשתי סליחה מראש, על שאני פוגעת ואם פגעתי אי פעם בעבר (אנחנו לפני כיפור ועם ההפסקה הזו אנחנו לא נדבר עד אחרי כיפור). ביקשתי גם סליחה על שאני לא יכולה להבין את החשיבות שיש לי בחיים שלו...
שלחתי את המכתב היום, אבא אמר שהוא יגיע מחר...
הוא התקשר היום... כשעניתי ושמעתי אותו האוויר יצא מריאותיי בצורה בלתי רגילה, הוא שם לב,
דיברנו, כרגיל פחות או יותר... השתדלתי לא להיות שונה יותר מדיי... לא להראות שינוי.
תקופת ההתרחקות הזאת תהיה בת מקס' חודש ומינ' שבוע, זה מה שכתבתי לו...
אני נוטה לכיוון החודש יותר מהשבוע, זה יתן לי זמן... זמן לטפל בעצמי,
להתמודד עם עצמי לפני שאצטרך להתמודד איתו ועם נטלי...
אז הנה רשימת מטלות שתעמוד פה בבלוג, אולי כך דברים באמת יעשו, לפחות מדיי פעם... (יש לי כבר מדריך כושר נאצי ^_~ תעשה שלום!):
להשתדל לרזות כמה שיותר, הליכות של 30+ דקות כל יום וכפיפות בטן כל בוקר.
לדאוג לעור הפנים שלי, הוא מדרדר מיום ליום ואני צריכה לשטוף אותו לפחות 3 פעמים ביום.
לעשות את התרגילים מהרופא לפחות כמה פעמים בשבוע, אין כבר ניתוחים.
לא לשכוח לקחת את הויטמינים כמו השבוע.
לא לחתוך או לעשן, יכולת להמנע מזה בראש השנה תצליחי גם בשאר הזמן.
להשתדל לרקוד, להשתדל לחייך יותר, להשתדל לבכות פחות.
לא לשנוא, אף אחד. זה סתם בזבוז אנרגיות.
לזרוק את הטינה לפח, את כל הזכרונות הרעים מאנשים שפגעו, ללמוד מהם אבל ללמוד גם להבליג.
להאמין למחמאות, ללמוד לקבל אותן כראוי ולא במבט הקבוע של "אוי-נו-באמת-תשתוק".
נראה לי שזהו, לפחות בנתיים...
התכנית יוצאת לפועל... *די*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
