במהלך הטירונות הדבר שניחם אותי בלא מעט רגעים היה השמיים פה. אחד הדברים היפים ביותר, אם לא היפה ביותר, במקומות נידחים כמו פה הוא השמיים. אם זה בשעות הלילה כשהשמיים כהים ועליהם מפוזרים אינסוף כוכבים שאין סיכוי לזהות בעיר או בשעות היום כשהעננים מטיילים בשמיים וגורמים לדמיון לחזור שנים אחורה או כשהשמש זורחת או שוקעת והטבע מוכיח כמה צבעים יש בעולם...
היום, בעוד היינו בחזרה למגורים אחרי שעות בלתי נתפסות של לימודים, הרגשתי שמשהו קורץ לי מלמעלה, הבטתי וראיתי יותר כוכבים מאי פעם ופתאום הבנתי שכבר מתחילת השבוע לא הרגשתי צורך לחפש נחמה בשמיים...
אני מניחה שזה די מסמל שטוב לי ^_~
אבל באמת, חזרתי לצחוק וזה כייף (גם אם זה על שטויות ונופלים מסדרים בגלל זה ><").
לילה טוב יקירים :) *די* מרגישה טוב כי מחר נוהל שבת