ביום חמישי האחרון נפגשתי סוף סוף עם רורו. אחרי שעבר זמן רב מאז ראיתיו בגלל הטיסה שלי, הפסיכומטרי שלו והלחימה הזו שבאה עלינו לא יצא לנו להתראות וביום חמישי סוף סוף נפגשנו...

בטבעיות הוא הציע שנסע לקרנף ונסענו. כשהוא סיים לאכול ואני לשתות הצעתי לקפוץ שלפאב שהפך להיות הקבוע שלנו (למרות שאף אחד מאיתנו לא מחבב אותו) לשתות בירה והוא לא התנגד. בדרך כמה דקות אחרי שהוא אמר שאני נוהגת מהר יותר ממנו עצרתי בחריקת בלמים-משהו. בפעם הראשונה ולצערי, אני בטוחה שלא האחרונה, עצרתי את הרכב בגלל כלב שנדרס בשולי הכביש. עשיתי טלפונים, הבנתי שהוא באמת מת ולמי צריך להתקשר, הזזנו אותו קצת מהכביש ועזבנו. בירה, מן הסתם, כבר לא היתה.

לפני דקות מעטות קיבלתי טלפון מהעירייה, ניסו לברר איתי אם זה כלב כלשהו שמחפשים כבר זמן מה. לא נעים.

נראה שמעטה והלאה יהיו לי כפפות ברכב, ועוד כמה תכשירים שאמצא לנכון.

-

מתמכרת לרומן על פרנק לויד רייט. נותרו לי עוד יותר מ300 עמודים ואני לא מצליחה להתנתק מהספר לזמן ארוך וזה לא טוב כי אני צריכה לעבוד ולצייר ולייצר חומרים. אם אני רוצה תיק עבודות שישקף את העשייה שלי באמת אני צריכה לתקתק עבודות. אם אני רוצה להשתפר באמת זה לא עניין של מה בכך, הגיע הזמן להחשף לחומרים, לגעת ולהתנסות. הגיע הזמן ליצור מתוך כאב ולא להתכחש לו. ואם לא מתוך כאב אז לפחות מתוך הבנה של דברים מסויימים.

היום נפתחת ההרשמה לת"א ואני רק דוחה את זה לבנתיים... יש עוד זמן.

אשליות זה בריא. לאף אחד לא קל למכור את נשמתו לכל כך הרבה זמן.

-

יבוא יום והעצלות הזו תנקום בי.

יבוא יום ואני אפסיק להתבכיין ואחזור לייצר.

-

ולמרות שאני מרגישה לב של אבן בתוכי. דיברתי השבוע עם שני ידידים נשכחים. מאוד נשכחים.

ולמרות שהדאגה חזרה להיות חזקה יותר מלפני כן, אני מרגישה טוב. תמיד מרגיש לי טווב להגיד ולשמוע "התגעגעתי אלייך".

-

"תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממשהו ככה

ואנחנו שם הולכים, עם שמש בכיסים"

שבוע טוב, *די*

- אני צריכה להמשיך בהם ולהתמיד. להפסיק להחליט החלטות שאחזור בהן מחר או מחרתיים.

- אני רוצה מחשב שוב. לדבר עם ידידים מסטולים כשהם חווים פרץ געגועים וחיבה... זה חסר לי.

- אני רוצה להצליח לחזור הביתה מהעבודה ולא ליפול לשנת צהריים. לחזור הביתה מהעבודה ולהצליח לתפקד ולא לתפקד רק מחוץ לבית.

- כוסעמק. אני רוצה וצריכה תיק עבודות. ולהתקשר וללכת לפגישות ייעוץ ולהרשם... וכל כך ירד לי מהלימודים. איך אפשר לרצות ללמוד כשכל הזמן שומעים חברים בוכים על כמה שקשה?! איך אפשר לרצות ללמוד שיודעים שאלו יהיו החיים, כל החיים, בשנים הקרובות?!

- אני רוצה לנשום לרווחה בלי להוציא עשן של סיגריות. ובעצם, גם אם זה יהיה עם... רק השלווה. אני צריכה אותה.

- לא יודעת. אני רוצה לבכות אבל לא רוצה. רוצה להרשות לעצמי להיות עצובה ומדוכאת אבל לא מוכנה. אלו רק סימנים רעים ורוב הזמן אני עסוקה בשכנועים עצמיים שהזמן הזה עבר ושאני כבר לא כזאת אבל בפנים אני יודעת, אני לא יכולה לברוח מעצמי. וזה חלק ממני.

- אני רוצה להפסיק לפחד.

- אני רוצה שידידים שלי יזכרו אותי גם אם לא התראנו שבועיים ולא רק אם לא התראנו חודשיים כי אחרי חודשיים זה כבר כל כך לא רלוונטי מבחינתי.

- אני רוצה אהבה. לא מהבחינה הרומנטית, סתם אהבה... לדעת שאח שלי אוהב אותי. שלמישהו אכפת ולא רק כי אני סגורה ולא מדברת, פשוט כי ככה.

- אני רוצה להצליח לקרוא את הספר המזורגג על אדריכלות. לקרוא יותר מ-2 עמודים לפני שאני נכנעת לשבועיים.

- אני רוצה שהכאב הזה יתן לי לפחות משהו אחד טוב. לפחות משהו אחד שאני אצור ואהיה גאה ואוהב אותו באמת.

לפני שנה היה היום בו גיליתי שאני משתחררת בלי קבע. היום לא אישרו לנחפף שלי קבע והוא הבין שהוא משתחרר אוטוטו...

אירוני העולם הזה. באמת שאירוני.

אידיוטי הצבא הזה. עם כל הכבוד והאהבה, אידיוטי.

עבר כל כך הרבה זמן מאז שלקחת אותי להופעה ההיא... שהצלת אותי מלשבת בבית ולבכות וגרמת לי להאמין שאולי אתה באמת שווה משהו.

אתה לא.

אני רוצה לישון,

ורוצה לקום.

רוצה להפסיק לרצות כל כך הרבה

ופשוט לעשות.

לילה טוב,

*די*

כן כן :) אני עוד פה. פחות, הרבה פחות, בגלל תקלות מחשבים שנפלו על כל המחשבים בבית אבל נו טוב, גם ככה אין לי יותר מדיי זמן לזה.

בנוגע למוזיקה נמצא הmp3 הישן נושן ויש בו כמה שירים שלי וזה נחמד...

עובדת רוב הזמן, לחוצה מעבודה עם חדשות מהרדיו או הטלויזיה לוריד. אח שלי לא שם, כפי הנראה גם לא יגיע לשם כך שבימים האחרונים אני קצת יותר רגועה ובלי קשר, המצב מרגיש טוב... דברים נראים טוב.

(לא. לא זומנתי למילואים עדיין... אני מחכה בקוצר רוח שיגיע הטלפון הזה אבל אם דברים ישארו כמו שהם אין לי מה לעשות שם... ועם כל הרצון, נראה שעדיף כך).

החיים ממשיכים בנתיים... עבודה, בקרוב מדיי הרשמה לאוניברסיטה והחששות של מה-אני-רוצה-ללמוד דוכאו באכזריות... כרגע נראה שארשם לארכיטקטורה וזהו. מה שיקרה הלאה יקרה.

בנתיים כל המלחמה הזו מעודדת ריפוי בעיסוק וזה מצויין. חלה התקדמות בטכניקות שימוש באקריל, נרשמו רעיונות ליצירות חדשות ואפילו חתכתי, גזרתי, קניתי, שרפתי ושות'... :) עכשיו נותר רק להמשיך כך ובתקווה גם יותר מזה.

ולסיום:

תפילה לשלום חיילי צה"ל
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, הָעומְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלהֵינוּ מִגְּבוּל הַלְּבָנון וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן הַיָּם הַגָּדול עַד לְבוא הָעֲרָבָה בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן ה` אֶת אויְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם. הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחְלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂונְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם וִיעַטְרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחון. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי ה` אֱלהֵיכֶם הַהלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם איבֵיכֶם לְהושִׁיעַ אֶתְכֶם: וְנאמַר אָמֵן:
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶתּוֹלִיכֵנוּ לְשָלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָלוֹם. וְתִסְמְכֵנוּ לְשָלוֹם. וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָלוֹם. וְתַגִיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִמְחָה וּלְשָלוֹם (ואם דעתו לחזור מיד אומר וְתַחְזִירֵנוּ לְשָלוֹם) וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַדֶּרֶךְ וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנִיּוֹת הַמִתְרַגְּשוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם וְתִשְלַח בְּרָכָה בְּכל מַעֲשֵה יָדֵינוּ, וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ וְתִשְמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ. כִּי אֵל שוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אתה: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שוֹמֵעַ תְּפִלָּה: