שיר, תמונה ואוראלי.

הם מלאים אבק.

כל אחד מהם.

מאות תקליטים שאבדו פניהם בין שכבות סמיכות של אבק השנים.

וזהותם,

כמעט שאיננה. הרי הפכו הם ליחידה אחת, של התקליטים

ההם.

מאות התקליטים

ההם.

ולא אחד. או אחר.

לוחשים על גברים שעזבו באישון לילה, אם במלחמה

ואם בשלום

אם בשמחה

ואם ביגון

ומה הם כבר שווים, זכרונות הפלסטיק השחור;

אילו סיפורים יכולים הם לספר,

בין קורות עץ מתפוררות, בבית צהוב

מלא צללים גבוהים,

של אדם עייף

וכפוף.

לגרגיר אבק

וזיוף