שיר, תמונה ואוראלי.
|
| 8/2007
סיירת הבלתי נראים
סריקה מהירה של הסביבה.
חיילים מהאוהל שלך מתאספים לפריסת ערב, חוטפים פרוסות לחם בזמן המוקצב כאילו קיבלו הרגע את אשר ייחלו אליו כל חייהם. אשכנזים, מזרחים, ערסים, חננים - כולם נראים כמו ממתקים תחת אותה העטיפה, מדי הזית.
אתה מביט מהצד בכור ההיתוך, מזהה טיפוסים המאשרים לך צרור של סטיגמות שסחבת עוד מהבית, מהסיפורים. שאר הזמן, אתה מדביק תויות, שברוב המכריע של המקרים, תופסות.
אצלך, הכל אחרת.
אתה תמיד יושב בפינה, בעולם שלך. מרגיש כמו שוטר סמוי או מוסדניק אשר איש לא יודע על זהותו האמיתית והמכובדת. איש אינו יודע מה אתה יכול לשלוף במקרה הצורך מהשרוול.
אתה, אתה שונה מהרוב - אתה נועדת לגדולות.
לפעמים אפשר לזהות עוד כמוך, אשר אם תשים לב תראה אותם מהנהנים לך קלות מהפינה שלהם, הנהנון של אישור, הנהון של סיירת הבלתי נראים. גדודים, לדוגמא - זה לא בשבילך. לך יש יותר מזה, אתה תתבזבז שם.
אין אפילו צורך להקרין חברתיות כלשהי שכן הינך כאריה בין צבועים, שמש בין כוכבים. הם, מצידם, צריכים לדעת שאתה משהו מיוחד, לכבד אותך ואת מעמדך.
כשמגיע הגיבוש, ואתה פורש אחרי עשר דקות, זה עדיין לא משנה כלום. זה לא שהגעת אחרון, או שהיה לך קשה. זה לא שלא יכלת להמשיך. אולי, זה פשוט ההנהון הקטן של המפקד, שפשוט הזכיר לך - אתה שייך לסיירת הבלתי נראים.
אין הסיפור מתאר את הגיוס שלי.
| |
|  כינוי:
מין: זכר MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
