שיר, תמונה ואוראלי.
|
| 9/2007
טרומפלדור
טרומפלדור אמר שטוב למות בעד ארצינו.
הוא אמר זאת בלי למצמץ.
זה מזכיר לי את הסרטים האמריקאים, בהם הגיבור עוד מצליח למלמל בין כל זרמי הדם הפורצים מפיו משפט הרואי אחד, משפט שפשוט הופך את הכל לשווה יותר.
כנראה שזה שווה את זה בשבילנו, המשפט ההוא. אנו, הנשארים בחיים, ומצדיקים את מותו של אחר ברומנטיקה המטשטשת את עוצמת המוות, את כאב הדימום והדף הקליע - את כל הדברים שאנחנו מעולם לא הרגשנו.
אני כותב סיפורים על דמם של אחרים,
אני נועץ חרבות בבשר חסר תחושה,
אני שובר לבבות שבתום מפגשם האחרון של העט והדף יפסיקו לפעום.
היכן זה שיקום ויאמר כי מתים לא כותבים סיפורים? אני מעולם לא שמעתי על הרוג שהרים עט ורשם כמה רומנטי ומלא הרואיות היה הכדור שחטף בראשו. מעולם לא שמעתי על קורבן שהספיק לנגן ניגון מרגש אחרון בנבל שלו, בטרם נשם את נשמתו האחרונה.
אנו, החיים, כותבים סיפורים על המתים,
כדי לשמור על השפיות שלנו.
וכאשר אנו חוטפים את הכדור,
אולי זה פשוט מאוחר מדי.
אולי זה פשוט מאוחר מדי,
למלמל בין פרצי הדם והכאב,
שזה לא באמת שווה את זה.
| |
|  כינוי:
מין: זכר MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
