שיר, תמונה ואוראלי.

היא צועדת במהירות.

תמיד מזדרזת, הגברת המשונה.

שמלתה הפרחונית מתנופפת מן הרוח, או אולי מן המהירות בה מפזזת את דרכה בסמטת ז'ורז'ין הגיבור שבפרברי פריז.

פניה העגולות נראות מה מרוצות, אך בצורה עסוקה שכזו, כאישה המסופקת בתוך תוכה אך משתדלת להתרכז במשימתה הבאה ולהפגין קור רוח.

לחיה הסמוקות ונוטפות הזיעה תמיד שיעשעו אותי - הגברת הזכירה לי מאז ומתמיד את האישה השמנה הקלאסית. אחת שאינה מודעת כלל לגודלה, אך מפגינה ללא חדל את גדולתה.

כפכפיה הגדולים פלטו מעין קולות של ברווז בכל צעד שלקחה, ושקיות הקניות שלה הקדימו את בואה ברשרושיהם, עם צליל הדומה לטלויזיה שזה עתה נותקה ופינתה מקום לשלג הבלתי נסבל.

את הבליטה במרכז גופה אין צורך לציין, שכן שאר גופה הרחב אינו מאפשר לאדם לחשוב כי אולי, נניח, הינה בהיריון. היא שמנה, אין ספק בכך.

ולא, אין שום סיכוי כי מודעת הגברת לאשר קורה במזרח התיכון, או בסומליה או אפילו במורד הרחוב. הגברת הזו, ממהרת לאנשהו, ודבר אינו יעצור אותה.

מדי פעם היא עוצרת לשניה על מנת לנגב את פניה עם המטפחת הפרחונית שלה ובכדי לקחת נשימה עמוקה. לעיתים הגברת תפלוט גם אנחה קלה אם מדובר בעליה מאתגרת במיוחד, אך לבסוף תמיד תמשיך בדרכה.

הגברת הגדולה בסמטת ז'ורז'ין הגיבור תמיד הצחיקה אותי.

כל רשרושיה וצלצוליה התחברו למעין שיר נושא שליווה אותה לכל מקום אליו הגיעה.

כמובן שאין שום טעם לשאול מה דעתה בנוגע לפוליטיקה המקומית, או בשמועות על ההיעלמויות המיסתוריות בשכונה. הגברת, בדרך לאנשהו, ושום דבר אחר לא מעניין אותה.

עד היום אינני יודע לאן היא תמיד ממהרת,

אך מה שבטוח, לא הייתה פעם אחת בה הגברת עברה לידי ולא נעצרה.

היא נעצרה וכפכפי הברווז שלה הפסיקו לגעגע – ראשה הופנה קלות הצידה, וחיוך גדול, כזה אשר יכול היה להתאים רק לגודלה של הגברת כיסה את לחייה השמנות.

מאחת השקיות היא הוציאה ממתק, הגישה לי אותו בחום רב, והמשיכה.

עד היום אינני יודע לאן תמיד מיהרה הגברת השמנה מרחוב ז'ורז'ין הגיבור, או מה היה שמה,