שיר, תמונה ואוראלי.
|
| 9/2007
האיש בחליפה הלבנה
הערה מוקדמת:
אין לקשר בין הדמות לביני באופן ישיר.
גאונות.
אני אדם מבריק, הם אומרים.
סוג של גאון, משום שאני כותב מצוין.
מה, אם כך, הגאונות שבי? זה בוודאי לא התחביר, או אוצר המילים.
לא. זה הדימיון.
זה היכולת שלי לראות הכל. לדמיין. להתמסר למחשבות שלי, לרגשות שלי, ולתרגם אותם לכם, במדיה מעט יותר ברורה - המילים.
אני יכול לנדוד לעולמות ששום סרט הוליוודי לא יעז ליצור, וגם אם כן, רק בהנחה ואני אהיה התסריטאי.
הדמויות שאני יוצר במוחי, הן... הן יותר מורכבות ובעלות אישיות מרוב האנשים שאני מכיר. האמיתיים, זאת אומרת.
וטוב לי איתן, כן.
אתם מאמינים במה שאני כותב, לא? גם אני. אני כ"כ מאמין, עד שאני לא רואה שום סיבה לא לשהות בעולם שלי בכל רגע נתון. אני נקשר לדמויות שאני מדמיין יותר מלאלה המשתקפות במים. והיתרון הוא, שהם יכולות להיות כל אשר ארצה - והאמנו לי, שהן מענייניות בהרבה.
אז נכון, שישנה את הבעיה הקלה.
מעט איבדתי שליטה.
כן.
שליטה.
נכון, אני אדם מבריק, הם אומרים.
אבל, מה שהיה בחירה בעבר, אינו בשליטתי יותר. הדמויות שאני רואה, הן... מופיעות בלי הזמנה. אני כבר לא תמיד בטוח אם אני בעולם האמיתי או בעולם שלי. הגבול מעט מטושטש.
אבל אני מבריק.
קצת חסר שליטה, אך מבריק.
רק שפתאום...
פתאום...
אני אדם סכיזופרני, הם אומרים.
במיוחד האיש בחליפה הלבנה... האמיתי. אני חושב.
אני מסביר לו - "לא, אדוני. אני גאון. אני פשוט יודע לדמיין היטב."
אך האידיוט הלבן רק עושה פרצוף מזלזל כשאני מדבר עם לוסי. הוא לא מסוגל לראות אותה, העיוור.
זה דימיון, אני נשבע לכם,
אך האיש הבחליפה הלבנה קורא לזה סכיזופרניה.
| |
|  כינוי:
מין: זכר MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
