שיר, תמונה ואוראלי.
|
| 2/2008
היום יום הולדת
אני לא אוהב ימי הולדת.
מעולם לא אהבתי אותם, וככל הנראה גם לא אוהב.
היום הזה לבוש כמו ליצן עם האף האדום שלו, הנעליים הגדולות, וחיוך כ"כ רחב שנדמה כי שפתיו נתפרו לעיניו.
משהו בכל החזות הזו גורם לי לחשוב שאולי בפנים הליצן הזה כל כך עצוב, שהוא באמת הזדקק לתפרים בשפתיו בשביל להוציא חיוך, בטח חיוך כזה גדול.
התקשרתי אליו מוקדם בבוקר, לפני שמישהו הספיק לחשוב על לומר לי את מילת הקסם, מזל טוב. הרי מזמן אנשים חדלו מלהשתמש בביטוי באמת מהלב, אלא כי זה מסדר אותם לעתיד.
אנשי עסקים, כמו כל אוכלוסית המאה עשרים ואחת. כל מזל טוב שהם ישלחו לי באסאמאס או יועילו בטובם לומר בקול ישאיר אותי ידי חובה לעשות זאת כשיבוא יומם.
כמו שיטת הפירמידה, הם מסדרים לעצמם אשליה מרובת מזלות טובים שתמנע מכל צל של ספק להזכיר להם כמה הם בודדים.
אז "בוקר טוב, יום הולדת." אמרתי לקול העייף שניסה לשדר המון גיל מעברו השני של הקו.
"בוקר טוב! ומזל -"
"עזוב אותך, יום הולדת." עצרתי את מאמציו להישמע עליז תחת פיהוקיו. "שנינו יודעים שכבר מיליוני שנים אתה מחויב לתפקיד, בטח נמאס לך כבר מהחיוכים והשירים. עזוב, תן לי להחליף אותך לכמה ימים, עליי."
השתיקה מעבר לקו גרמה לי לחשוב שנית, אולי בעצם הוא באמת נהנה מזה? כשהגיע ניתוק הקו כבר הרגשתי שאני באמת סתם טיפוס דיכאוני והורס שמחות. ואז הוא הופיע לי בדלת.
מצאתי אותו תוך דקה יושב לי על הספה שולף טישו בזה אחר זה, בוכה לי שנמאס לו כבר מהצביעות הזו. אני התאפקתי לא לצחוק, שכן כל הדמעות והתלונות נראו מגוחכות בעוד החיוך הרחב הזה מרוח לו על הפרצוף.
"חכה כאן." אמרתי לו בהתרגשות.
הוא הנהנן ואני במהרה נכנסתי למטבח. לאחר מספר דקות יצאתי בגאווה עם זוג מספריים חדים בידי. יום הולדת משך באפו והביט בי במבט מבולבל.
"אל תזוז" אמרתי בעודי מתקרב לפניו. אחד אחרי השני, חתכתי כל תפר בין שפתיו. לקח קצת זמן, אחרי הכול החיוך שלו כבר כמעט ונהיה מאובן עם כל השנים שהוא נשאר באותה הבעה, אך לאט לאט שפתיו צנחו מטה.
הגשתי לו מראה.
הוא הביט בפניו חסרות החיוך המטופש והחל להודות לי בנמרצות, לוחץ את ידי בשתי ידיו.
"יודע מה, יום הולדת. אני חוזר בתשובה, רק בשבילך."
הוא החל לצחקחק בקול, הפעם פניו נראות כמו אלו של מלאך המוות.
"מה רע, כשיגיע התאריך העברי, אני אוריד את הכיפה ואודה לאלוהים על הימים היפים."
יום הולדת המשועשע הצליח לסחוט חיוך קטן, חיוך אמיתי. לפתע הטלפון צלצל.
"כן?"
"יום הולדת שמח!" קראה בקול ידידתי מהקו השני.
"אין לך מושג עד כמה." השבתי עם חיוך.
| |
|  כינוי:
מין: זכר MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
