לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שיר, תמונה ואוראלי.




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2008

אח קטן בחליפה


היה זה ה-25 ליולי בשנה שעברה שקיבלתי את מתנה היום הולדת ששינתה את חיי.
אימא הזהירה אותי כי מדובר במתנה מעט שונה, ואני מוכרחה להודות כי הייתה רחוקה מכל בובה או נעליי הבלט שדמיינתי בעין רוחי.
'את מוכנה?' אמרה אמא בהתרגשות, ובטרם עניתי כבר משכה אל פתח הסלון ילד קטן ומבויש לבוש בחליפה ועניבה כמו ג'נלטמן המקדים את גילו. 'זה אחיך החדש, קוראים לו אלק.'
אני זוכרת כיצד בהיתי בילד הקטן שלא העז להרים עיניו מהרצפה - עניין חשוד בהתחשב בעובדה שאפילו שטיח הגון לא יכולנו להרשות לעצמנו - ותהיתי האם ייתכן כי אח קטן יכול להגיע כבר בגודל כזה. רציתי לשאול את אימא אם לא כאב לה, כי לוני הבן של השכן אמר שאחים קטנים יוצאים לאימא מהטוכאס, ואלק באמת מאוד גדול בשביל אח חדש.

האמת שאלק נשאר כמו שהוא הגיע, גם מבחינת הגודל וגם מבחינת הביישנות. הוא המעיט לדבר, ולא העיז להרים מבטו בפני אנשים זרים, רק בפניי ובפני אימא - וגם זה לקח זמן. בהתחלה אני מודה שקצת התאכזבתי ממנו כי מצד אחד הוא שתק כמו בובה, אבל מצד שני הוא לא נתן לי להלביש אותו בשמלות ונעליים יפות. אז במקום, לקחתי אותו איתי לכל החברות הטובות שלי וסירקנו ואיפרנו ולפעמים אפילו סיפרנו אותו, ואימא הייתה מתרגזת כשהיה חוזר הביתה עם שיער ארוך בצד אחד של הראש וקרחת בצידו האחר.
לא לקח לי הרבה זמן עד שהתחלתי לאהוב את אלק, ואני יודעת שגם הוא אהב אותי בגלל שהיה בוכה בכל פעם שהייתי הולכת לבית ספר והוא היה הולך לגן. פעם אחת הוא אפילו רץ מהגן כל הדרך לכיתה שלי ודפק על החלון באמצע השיעור. המורה מאוד כעסה, כל הכיתה צחקה, ורק אלק שכמובן לא הרים את הראש בכה בשקט.

אני מאוד אוהבת את אלק, באמת. אפילו יותר מבובות ונעליי בלט יפות, ואני יודעת שהוא גם אוהב אותי. פעם אחת הוא אפילו אמר לי. כשגדלתי קצת אימא הרשתה לי לקחת אותו לגן לבד לגמרי, ואלק מאוד היה מאושר כי אם הוא קצת פחד באיזשהו יום לא הייתי מכריחה אותו להיכנס כמו אימא. אז יום אחד בדרכנו לגן, אלק אמר לי שהוא מאוד רוצה שאני אעזור לו. 'במה אתה צריך עזרה, אתה בן 5' אמרתי. אלק השפיל את ראשו ואמר - 'בקי, את מאוד טובה אליי, אולי תבואי איתי לבית הקברות?'
'מה יש לך לעשות בבית הקברות?' שאלתי שוב,
ואלק ענה לי 'בבקשה בואי איתי, מחביאים שם את אימא שלי בתוך בור, תעזרי לי להוציא אותה'.

היום אני מבינה שאחים קטנים לא מגיעים בגודל כזה,
רק אלק.


(מבוסס על סיפור אמיתי.)


קול של מלאך





נכתב על ידי , 25/7/2008 20:23   בקטגוריות סיפרותי, אקטואליה, אינטרנט, אופטימי, אהבה ויחסים, סיפורים קצרים, סיפורת, כתיבה, הגיגים, אומנות  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מגדל-(א)ור ב-28/7/2008 21:28



Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN: 




8,661
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללואיס. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לואיס. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)