לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שיר, תמונה ואוראלי.




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כבשים


'הדבר הקשה ביותר לקבל היא העובדה שכל חייך הם למעשה תוצר של נסיבות.'


זרקתי אל האוויר ללא הקשר ברור.


'אני מרגיש שזה הולך לאנשהו.'


חייכתי.


'כוונתי היא כזו: כאשר אנו נולדים, אנחנו מקבילים לחוט ארוך של צמר. הוא ישר, נקי, ללא כל קשרים וסיבוכים. עם הזמן, החוט הזה – נקרא לו חוט החיים - מתחיל להתפתל, לנסות ליצור מעצמו משהו – סוודר יפה, כובע חמים. רבים מהנסיונות האלה נכשלים, כולם למעשה. אתה מבין אותי?'


'סוודר.' השיב בעוקצנות.


'בדיוק, סוודר. 30 שנים לאחר מכן, אנחנו הופכים לכדור צמר מלא בסיבוכים וקשרים פנימיים שפרויד עצמו לא יכול לפרום, ובלית ברירה אנחנו קוראים לעצמנו הסוודר הכי מיוחד בעיר. כדור צמר מזוין, אתה מבין על מה אני מדבר? ניסית פעם לפרום אחד מהדברים האלה?'


'סריגה, פרימה של כדורי צמר בפרט, לא נמנים בין תחביביי – אך אני מבין לאן אתה חותר.'


נאנחתי קלות, מבט חולמני ממסך את פניי.


'אני חושב שכמות הקשרים שאני צריך לפרום היא בלתי אפשרית. כל פעם שאני עולה על קשר ופורם אותו, אני מגלה קשר נוסף, חבוי עמוק יותר בפנים. בכלל, ברגע שאתה מתחיל להבין שרוב התכונות, האמונות והעקרונות שלך הם שם יפה לקשרים, זה לא נגמר.'


'חשבת פעם לחתוך?'


'לאן?'


'מספריים. פשוט תחתוך. אם לפרום כבר לא עוזר, תחתוך.'


'יש בזה משהו.'


עצרתי לחשוב.


'הדרך היחידה לחזור לשפיות, אושר כלשהו, היא לחזור למצב הראשוני של חוט.' המשכתי. 'בלי סיבוכים, בלי סוודרים. אני רוצה להיות חוט, שום דבר יותר. זהו המצב התמים והנקי, לפני שאתה נהיה תוצר של מורכבויות פסיכולוגיות. בלתי נתפס כמה שכל צעד שלי מונע ע"י פחד, או תגובה של מערך הגנה משוכלל שהתפתח בי ללא ידיעתי בגלל ההוא שדפק לי מכות בכיתה ב'.'


'וההיא.'


'וההיא.'





Won't you listen to me?




נכתב על ידי , 22/6/2008 11:34   בקטגוריות סיפרותי, פסימי, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה, סיפורים קצרים, סיפורים, כתיבה, הומור, הגיגים, אומנות  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יפעת ב-29/9/2009 02:36
 



לפתוח עיניים


'אתה יודע על מה חשבתי לאחרונה?' התחלתי.

הוא הניד את ראשו בהאזנה.

'אנו חושבים שהאור סביבנו הוא טבעי, המצב הנורמטיבי. זה לא. המצב הטבעי היא החשיכה, לא המצב המלאכותי שיוצרות קרני השמש. היקום הוא חשוך במהותו, זו הכול אשליה.'

נשענתי על עדן החלון, מביט אל אור הכוכבים.

'אפילו הכוכבים יכולים להיות אשליה. עד שהאור שלהם מגיע אלינו, יכול להיות שהם עצמם כבר מזמן לא שם. היית מאמין? הירח יכול היה להיעלם לפני כמה שניות, ואנו עדיין היינו רואים אותו, מאמינים שהוא שם.'

הרגשתי רוח צוננת חודרת אל עיניי הדומעות.

'אנשים שתופסים את המציאות דרך עיניהם, לא באמת מחוברים אליה. אולי עדיף פשוט לעצום עיניים.' מלמלתי לעצמי.

'השתנית.' הוא השיב בקול נמוך.

התעלמתי.

'אני מבין עכשיו. אושר זו המצאה של אנשים עצובים, הוא קיים רק בעבור אלה אשר מחפשים אותו. מעט כמו הכוכבים – האור שלו כ"כ בוהק, כ"כ אמיתי, אך לעיתים אין דבר מאחוריו.''

עצמתי את עיניי.

הוא כבר לא היה שם.


 

נכתב על ידי , 20/6/2008 18:12   בקטגוריות אהבה ויחסים, סיפרותי, אקטואליה, שחרור קיטור, סיפורים קצרים, הומור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לואיס. ב-22/6/2008 11:11
 



במבה בשקית קטנה


פגשתי אתמול באלוהים.
'עכשיו אתה מאמין?' שאל אותי עם חיוך מתוחכם, כאילו רק סיגר גדול חסר בין שפתיו.
בואו נודה באמת, לא יכולתי להשיב בשלילה על דבר כזה. בכל זאת, הנה היה שם - עומד מולי, בשר ודם, או לפחות כך בחר להציג את עצמו.
ניצלתי את ההזדמנות - שאלתי כל מה שאי פעם הוספתי לרשימת השאלות הדמיונית שהכנתי למקרה כזה, בו אפגוש את בורא עולם.
שאלתי אותו מה סוד היקום, האם ישנו גורל ומה לעזאזל אנחנו עושים פה.
תשובה אחת, שינתה את חיי.

הוא אמר לי שיש חיים אחרי המוות.
איך לעזאזל אני אמור לקבל קונספט כזה? חשבתי שאם מתים, מתים. פיניטו, סוף פסוק, שריקת סיום.
'שטויות' אמר לי בנפנוף יד מתנשא - 'המימד האנושי הינו תהליך בלבד, המוות למעשה משחרר אתכם.'
האמת, כעסתי עליו. לא שזו אשמתו, אבל לעזאזל - איך אני אמור לחיות אם אני יודע שאני לא חי עד שאני מת?
'אתה מבין מה משמעות הדבר תגיד לי?' סיננתי בכעס.
'בוודאי שאני יודע. אני הקמתי את המערכת. מדוע הדבר מכעיס אותך, לא משמח אותך להכיר בעובדה שהמוות אינו סופי?'

'בטח שלא.'
'למה?' שאל בהפתעה.
'עזוב, צריך להיות בן אדם בשביל להבין.' אמרתי לו, תשובה שהותירה אותו מעט מסוחרר.
'תבין, כל האנושות מבוססת על הרעיון של מוות.' הוספתי.
'יש לך מושג כמה סיפורים הפכת לחסרי משמעות כרגע? אין לי תשוקה לחיות תחת ידיעה שאני לא הולך למות.'

הסתובבתי לכיוון השני, מתקדם לעבר היציאה. צמוד אל הדלת, עצרתי.
'לא יצא לך לאכול פעם במבה בשקית קטנה? זה הרבה יותר טעים כשאתה יודע שזה נגמר מהר.'

נכתב על ידי , 26/5/2008 22:00   בקטגוריות אופטימי, סיפרותי, אקטואליה, אינטרנט, אהבה ויחסים, סיפורים קצרים, הומור  
41 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ira ב-14/6/2008 19:25
 



Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN: 




8,661
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללואיס. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לואיס. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)