"חשיש בגיל שתיים-עשרה... הרואין בגיל שלוש-עשרה... - סיפור נעוריה של כריסטיאנה פ. הוא סיפור מדהים, שאינו נותן מנוחה."
אחד הספרים הטראומטים והמרתקים שקראתי מדהים לראות איך גם היא נפלה קורבן לכזה זבל רק בשביל להיות אהובה על מישהו. ואיך גם היא אמרה "לי זה לא יקרה" ו-"אני רק אנסה פעם אחת כדי להרגיש איך זה" ודי ברור שבזה זה לא הסתיים.
"ההתרגשות הייתה נוראה. אמא שלי התעסקה ימים שלמים באריזת מזוודות וארגזים. הבנתי שחיים חדשים עומדים להתחיל בשבילנו" כך מתחיל סיפרה של כריסטיאנה. מי ידע שהמשך חייה יעברו דרך אביה אשר היה מוציא את עצבנותו במכות לה, לאחותה ולפעמים גם לאמא, גירושיהם של הוריה, ריחוק אחותה ממנה, בניצולם של גברים הרואים בה אך ורק אובייקט מיני, בהתדרדרות מסיגריות לחשיש, מחשיש לטריפּים ולכדורים שונים, להסנפת והזקת הרואין ולזנות. מכיוון שסבא מצד האמא היה נוקשה לאימה, הייתה אמא נותנת לכריסטיאנה הצעירה יד חופשית כדי שלא תיפול לתוך נישואים גם היא.
"כשראיתי שכריסטיאנה מתפתחת לבת טיפש-עשרה עליזה, ומפסיקה להתאבל על אחותה לעיתים קרובות כל-כך, הלכתי ונרגעתי. מאז שהיא התחברה עם קֶסִי היא גם צחקה לעיתים יותר קרובות. לפעמים שתיהן היו משתובבות בצורה כל-כך ילדותית, שלא הייתה לי ברירה אלא לצחוק יחד אִתָּן. מניין הייתי יכולה לדעת, שהתקפות הצחוק שלהן נגרמו על ידי חשיש, או איזשהן גלולות סמים?"
הספר פותח בפני האנשים הקטנים של הכפר את עולמם המופלא ורצוף החוויות והבעיות של הנרקומנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
