כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

אני לא חושבת שזה מצדיק לסיים עם ההליכון.

יום חמישי. לקראת ערב. יוצאת (נכנסת?) לרוץ על ההליכון במכון כושר. לקחתי איתי את הספר שאני קוראת, כי בשורה התחתונה משעמם שם.

עולה ומתחילה לרוץ. הבחור שלידי (20+?) מציץ על הספר הפשוט ומגחך.

אני מסבירה לו שחייבים ללמוד, ואני בין כה וכה אוהבת לקרוא.

וחוץ מהפס על ההליכון, מתחילה גם שיחה להתגלגל. מסתבר שהוא בכלל בגילי, ושהוא פשוט מתעצל להתגלח.

מפה לשם, כמו שאומרים, קרה מה שקרה, והתחלנו לדבר דת (שיט!).

הוא דתי. מאוד. וכדי להסיר דאגה מלבכם, הוא לא מהאלה שחוזרים בשאלה אחרי זמן קצר, הוא כבר שש שנים בקטע (ולא, זה לא היה רלוונטי לשיחה).

"אני מאמינה במדע" אני אומרת (לגמרי תחת הכותרת של "משפטים שלא אומרים לדתי עם ראש נעול").

הוא צוחק.

"המפץ הגדול הוא די סביר"

הוא צוחק.

"המדע לא שולל את התנ"ך"

"אז הנה עוד הוכחה שהתנ"ך הגיוני".

אז אני לא שונאת דוסים באשר הם. אני לא נוטה לשנוא אנשים.

אני שונאת אנשים עם ראש סגור. כאלה שחושבים שהם צודקים ולא מוכנים להרחיב אופקים.

כן, אותם אני שונאת.

צריך להרוג אותם, וזהו זה.

אל תתרגלו,

טיפקס שחור

ומאז חלפו ימים של אופוריה. אם בטבעיות או בעזרת טבעיים אחרים. החריד אותך כמה בנות פגשת אשר דמו לה. אולי היו לה פנים ממוצעות, או שעוד לא השכלת לשכוח אותה. שמת לב גם, שהדיבור של רובן הזכיר לך אותה.

עוד לא השכלת לשכוח אותה.

מישהי  מחייכת ברחוב.

"יש לך סיגריה?" היא שואלת

"זה תלוי."

"במה?"

"מה את מעשנת."

"הכל" ההחלטיות הביישנית שלה הזכירה לך אותה.

אז אתם מתיישבים לעשן, והיו לה נעליים כאלה. היא אהבה מגפיים.

"את יודעת" אתה אומר, בעוד עקב מועך בדיל דולק "סיגריות זה לא הדבר היחיד שאני מעשן."

היא חייכה.

קמת, וכמו מזמין אישה נעלה לריקוד, הצעת לה ידך.

והיא, שלא ידעה כי יד זה הדבר היחיד של לך להציע, הניחה ידה החיננית על ידך והסכימה לריקוד.

ריח עשב מתקתק, מוכר שגרתי חודר לנחירי אפיך כשנפתחת הדלת.

היא התיישבה על ספת האהבה כאילו היתה מלאת פרעושים. משהו בהתנשאות המוצנעת שלה, הזכיר לך אותה.

השאיפה העמוקה חודרת לריאות, ושניכם נשענים לאחור, איש איש בעננו העוטף את שניכם.

"ימים של אופוריה" היא לוחשת.

יהיה המשך? בינתיים לא.

בא לי צ'יזברגר ><

אני רעב

תודה

תסלחו לו על זה, הוא משתמש בצרפתית ואנגלית, רוב חייו.

שלכם, בעלת חבר טיפש ורעב,

טיפקס שחור

מישו: "ואם אני אגיד לך שאת כוסית?"

אני: "זה יהיה עלבון עבורי, אני לא כוסית. כוסית זה עניין של אופי."

~כעבור כמה דקות~

מישו אחר: "הזמנתי היום חצי מנה לאפה, ואכלתי רק רבע"

אני: "אתה רואה? זה אופי של כוסית!"

אני חושבת על זה וזה עדיין מצחיק אותי. ובאמת שזה לא מצחיק.

-

יופי. בואו ניסע לסוף ראשון לחוג רפואה.

-

מישו הוסיף אותי למסנג'ר מהבלוג כדי להתווכח איתי על זה שאני מעריצה של היטלר.

לא נורא. הסברתי לו.

-

חעחע סרוסע! נדפק לך האיסי! חעחע!

מגיע לך. אחרי שחשבת שאני נאצית P:

-

אז מה? איך החיים? חיים?

-

גשם =[

כלומר..

=]

-

ראש ריק. לא מתאים לי לכתוב סיפורים. אני צריכה להיות עיתונאית. כתבת. וזה מה שאהיה. נקודה.

איך מסבירים לדוסים, שלפי דעתך, אלוהים זה לחלשים בלבד?

האהבה של חיי. אינלי מושג אם הייתי מסתדרת בלעדיה. היא מקסימה.

אמנם התמונה היתה פה בעבר. אבל אני אוהבת אותה.
-

מוחע. חשבון בנק. חשבון בנק. כןכן. עם קוד. והכללל. מוחע.

-

מיתר. אזהרה האחרונה. אספתי את התמונת (כןכן, כולן, ויש הרבה.) אם ביום ראשון אין לי תמונה נורמלית, תצפי לפוסט תמונות משעשע.

-

עוד מישהו שוקל התאבדות, הפעם לא בגללי, אלא בזכותי. עוד כמה אנשים כאלה ואני אוכל להתחיל לומר "אם על כל מי שהתאבד בגללי הייתי מקבלת שקל......."

חח.

חולני. אניודעת. שתקו.

-

מה אני אעשה בלי החברים שלי?

מה אני אעשה ללא אותם האנשים שמקיפים אותי?

מעריכה אותם יותר מכל דבר אחר בעולם.

-

אללה! מי בא לאורן היום? (חוץ ממני?)

-

ולסיום, אני וסרוסי, בידאלוג ארוך, מרגש, וקורע לב.

Why be such a monster?

שאלה טובה.

דיברתי עליו לפני כמה פוסטים.

חיוך.

הנה מגוון ציטוטים מגוחכים ביותר. אני נהניתי.

אגב, אם אתם מעוניינים לשיחה עם בחורה בוגרת ביותר (אז אם אני בת 14? אני בוגרת לגילי, כמו כל הבנות בגילי) הMSN בצד, והאיסי 277679356.

אני משועממת.

אגב. הציטוטים מכאן.

-[Conroy_Bumpus]- OH FUCK ME
-[Conroy_Bumpus]- I FORGOT TO PICK UP MY 7 YEAR OLD DAUGHTER FROM SOCCER PRACTICE
-[Conroy_Bumpus]- 9 HOURS AGO
-[Conroy_Bumpus]- HOLY SHIT
-[Conroy_Bumpus]- BYE

-

Jakefeb3: do you know a turtles only weakness?
AvatarOfSolusek: no
AvatarOfSolusek: well
AvatarOfSolusek: thier slowness
Jakefeb3: there weakness is they cant roll over when they are on their backs
AvatarOfSolusek: lol
Jakefeb3: now i have a plan
Jakefeb3: if i duck tape 2 turtles together they are unstoppable

אני היא זאת שקיבלה אס אמ אס מדניאל אתמול.

עשה לי ת'יום.

-

אם העם (אתי) דורש עידכון, מי אני שלא אעדכן.

-

לאתי יש כינוי מזעזע.

העם דורש -buffy-!!!!

-

מיטבי הציטוטים משיעור מתמטיקה

אני מראה לנורמן את הפאצ' שהדבקתי לתיק.

הוא אומר ראשון

"מה זה הכוכב הזה?"

"של השטן"

"של סדאם?!"

לואיזה מסבירה משהו

לואיזה:"אל תשחקו אותה ראש קטן"

נורמן:"איך משחקים בזה?"

וציטוט אחד משיעור תנ"ך

מיתר ממלמלת משו לא ברור.

אני:"מה?! מה אמרת?! מה עובר עליך?"

מיתר:"תגידי לי מה את בסדר? אני מדברת לעצמי!"

(זה לא ממש היה ככה, אבל לאנורא)

-

אז.. עבדתי היום.

אני לא לאהוב עבודה.

היה.. משעמם.

-

אתי, אם לא הבנת, תחליפי כינוי!

וסעמק, מה את אומרת לי לעדכן כשאת מעדכנת אחת לשנתיים?!

-

אמרתי הרבה "אתי" בפוסט הזה. זהו. את לא מוזכרת בחמשת הפוסטים הבאים!

תנסו להיות אופטימיים, זה יותר קל ממה שאתם חושבים.

קוראת לי ספר להנאתי, הטלפון מצלצל.

אחי מיהר לענות לטלפון וכמובן מיהר להעביר אותו אלי

"היי מתוקה" קולה של אמי נשמע מצדו השני של הטלפון.

בסוף הסכמנו שאני אקח את האוטובוס שיוצא ב15:27 לתל אביב.

אז, מה השגתי אתם שואלים?

יבלות.

כאב ברגליים.

חולצה שאותה חשקתי כבר ימים ולילות (don't worry, be jewish)

לק שחור (אני במחסור)

עיפרון אפור (סופסוף)

צמיד (של בנים, אבל לאנורא, אני כבר רגילה)

זיכרון ממישו ששאל אותי "מה אתה רוצה בחור?" (אבל לאנורא, אני כבר רגילה)

-

עוד מעט, עבודה. בייביסיטר. 20 שקל לשעה. נחמד+.

-

שונאת שהם צועקים.

משפטים חסרי משמעות נזרקים אל אויר העולם.

למה כולם צריכים לדעת?

אנחנו בטח כמו השכנים האלה, ממול, שכל הזמן צועקים אחד על השני.

-

"ספיר לא יכולה לומר לאמא שלה שהיא הולכת למפגש ישראבלוג, כי אז אמא שלה תעבור על כל המועדפים כדי למצוא את הבלוג שלה"

"אולי כדאי שגם אני אתחיל לקרוא את הבלוג שלך?"

"רוצה מכות?"

אני ואמא שלי, בשיחה מרתקת שהתרחשה במעמקיי העזריאלי.

אני אתכם לאהוב. המון המון. ועכשיו אתם לחייך. המון המונים.

אביב גפן... נממ. כן.

("לאן את הולכת" אם אתם מתעקשים)

-

האם ציינתי כי אחד מידידי מפחיד אותי?

סרוסי ‎(21:43):

מת עליך

חברים טובים יש לי פה.

כלומר - מוזרים.

-

איך. למה. ומתי.

איך הסכמתי לזה?

ולמה לו בכלל לא איכפת?

ומתי לעזאזל התחלנו לדבר עלזה?

כמה שאני מתגעגעת לשיחות גדושי החיוכים שלנו.

כשכל שורה שניה היתה =].

כשהייתי מסננת אותו כי לא היה לי כוח.

עכשיו הוא מסנן אותי.

עצוב. עצוב.

-

"אני שומע רוק, מאמי, זה גם נחשב ערס?"

אין. הייתי על הרצפה.

-

ספיר צעקה על בילי.

אין. הייתי על הרצפה.

-

גאד. איפה הכאב הזה?! אני רוצה אותו.

חייכו. באמאשלכם.

לרצות להתאבד מבלי לרצות למות, זה נורמלי?

לרצות לבכות, מבלי לרצות להיות עצובה, זה נורמלי?

לרצות להתעלם, מבלי לרצות להיות אדישה, זה נורמלי?

לרצות לצחוק, מבלי לרצות לשמוח, זה נורמלי?

לרצות להבין, מבלי לרצות להקשיב, זה עד כדי כך הזוי?

לרצות אותו, מבלי לאהוב אותו? זה נורמלי.

(אני אוהבת את שיעורי ספרות)

דיאלוג, שמעט זהה לאחד שהיה פה בעבר.

הוא עומד מולה, היא יושבת

"מתי היית כה חלשה?"

בראש מורכן היא מילמלה משהו לא ברור

"אף פעם, אף פעם"

הוא ליטף את ראשה, הרגיש את העצב שהיא משדרת

"ממתי את כה חלשה?"

כמו חתול היא מתמכרת למגעו האבהי

"לא יודעת, לא יודעת"

הוא עבר ללטף את לחייה, את סנטרה

"מדוע את כה חלשה?"

דמעה זולגת מעיניה החלשות

"מדוע זה משנה?"

הוא החזיק את סנטרה בעצמה וברכות באותו הרגע, הרים את ראשה ונעץ בה מבט.

"כי שאלתי!"

היא הסתכלה לעיניו, וניסתה להבין מאיפה הוא משיג את העצמה הזו?

"כי אני רוצה"

הוא הזיז את ידו, וראשה נשמט

"למה ברצונך להיות חלשה?"

בעיניים כאובות, ובקול חד היא ענתה לו

"אינך רוצה לדעת"

הוא הרהר מעט, אולי היא צודקת

"אני רוצה"

היא הרימה את ראשה, מבטה התחזק, לא מתוך עוצמה, אלא מרחמים

"כי אלו הרגעים היחידים שאתה מתייחס אליי"

היא טועה. הוא זעם.

"זה לא נכון!"

הו תוכיח לו היא קמה, אבל עדיין נשארה נמוכה לידו

"ואם אני אומר לך שהתחזקתי עכשיו?"

הוא חשב שניה, ותכף אמר

"אז את לא צריכה אותי"

"להית'"

"להית'"

הוא אמר, ואפילו לא הסתובב כדי לראות אותה חוזרת להתיישב, כשראשה מונך בין ידיה והיא מתחילה להחלש.

אבל כשחיבקתי אותה, עיני דמעו. בלי שליטה. כל העצב שהיא שידרה. אם אי פעם תהיתם איך לא מנחמים, תכירו אותי.

-

אותם הפוסטים. אני יודעת. נטול שליטה.

-

שמעתי רק אלבום אחד, ואני לא יכולה להפסיק לשמוע אותו. כל חלק ממנו זו פיסת גאונות. יש לפחות עוד איזה 10.

-

"אתה יכול להתקשר אלי עכשיו?" אס אמ אס שנשלח ממני ב22:05...

מחרת על הבוקר

שתי שיחות שלא נענו. 22:39. לא פעם ראשונה שאני מפספסת אותו ככה.

-

רומן - "גילה"

אני - "מה?"

רומן - "יש לי וידוי- אין לי איידס"

אני - "גמלי"

אני - "רומן"

רומן - "מה?"

אני - "יש לי וידו- אין לי זין"

רומן - "גמלי"

(נו, אז זה לא היה ממש ככה, אבל זה זה מצחיק)

-

הראתי לאתי את כל סימני ההיקי שלי.

"את ממש מכורה לזה, הא?"

כן. אני מכורה.

חזרתי הביתה לפני חצי שעה, ועוד אחד מתנוסס על זרועי.

אני חייבת להפסיק עם זה.

לפחות לא יהיו צלקות לנצח.

-

יאי! עכשיו יש לי שתי חולצות שמצהירות על כל מי שיעז ללכת משמאלי אשר הוא הומו.

ולוכד חלומות.

וברכה על דיסק (שאני צריכה לראות, אבל אין לי כוח)

ודיסק של אביב גפן (שאני צריכה להקשיב לו, אבל אין לי כוח)

טנקס ספיר.

מתנה מדהימה.

באמא שלי.

-

אם אני אגיד שאני שונאת אתכם...

אתם תאהבו אותי...?

תחייכו!, סעמק.

(עריכה - עוד 42 דקות בשיחה איתו, ועוד היקי. נאף)

הראש שלי ריק.

ריק כמו קערה.

הריקנות פשוט נוזלת לי מהאוזניים. הראש שלי כל כך ריק עד שאני יכולה לשמוע את הרוח נושבת.

"התקשרתי רק בשביל לדבר! נשבע לך!"

כן, בטח. 23:55. רק בשביל לדבר.

מאמינים לך.

עוד שיחה של חצי שעה - ארבעים דקות, בערך היום.

ואחרי הליכה 2 שיחות שלא נענו (נחשו ממי).

גאד, הוא פתטי.

(ומי ששואל, יכול פשוט לשכוח מלשאול)

עוד היקי ועוד היקי ועוד היקי. פאק, זה ממכר.

תקשיבו לה, היא חכמה.

-הוא לא.. הוא פשוט לא.. אין מצב שגם הוא..

-אל תשלי את עצמך! את יודעת! את יודעת שלא!

-אבל... התמונה, המילים, ההודעות.

-נו באמת! הוא סתם... חמוד...

-חמוד אלי!

-את באמת תיפשה!

-אני... הוא אמר לי ש.. הוא חושב עלי.

-חיחי. הצחקת אותי.

-זונה.

-אני יודעת.

עוד "יצירה"?

יש סיכוי גדול שפירסמתי אותה פה, כי אני? מתה עליה.

צעקה

אסור לצעוק בבית. אמא לא מרשה. אסור שהשכנים יישמעו. מה הם יחשבו? גם בפארק אסור לצעוק. אמא לא מרשה. אסור שכולם ייראו. מה הם יחשבו? רק בשדה מותר לצעוק. אמא לא יודעת. אמא לא יודעת שהילדה צועקת. צועקת גבוהה. חזק. נותנת את כולה. אמא לא יודעת שהילדה הכי יפה כשהיא צועקת. אמא לא יודעת שהילדה צועקת בשביל החיים שלה. אמא לא יודעת שהצעקה זה כמו סם בשביל הילדה. אמא לא יודעת שהצעקה ממכרת. אמא לא יודעת שהילדה התמכרה לצעקה. אמא לא יודעת שזה כואב לצעוק. אמא לא יודעת שכואב לילדה  כשהיא צועקת. אמא חושבת שהילדה צוחקת. אמא לא יודעת מה הצעקה אומרת עבור הילדה. אמא לא יודעת שהצעקה זו הנשמה של הילדה. אמא לא יודעת שהילדה צועקת את הנשמה שלה. אמא לא יודעת. אמא לא יודעת כלום. כאלה הן אימהות.  לא יודעות כלום.

אח שלי מצטת קטע מהרצועה:

"החיים הם לא כמו זין! הם קשים כל הזמן!"

"האם את מעוניינת להכנס?"

"לא"

"האם תועילי בטובך להכנס?"

"לא"

"הכנסי בבקשה"

"לא"

"הכנסי!"

"בסדר"

-

"מה שלומך?"

"בסדר"

"מה את עושה פה?"

"לא יודעת, הכניסו אותי"

"הכניסו אותך מכיוון שישבת בחדר ההמתנה. מה היו מעשייך בחדר ההמתנה?"

"חדר המתנה, ממתינים, הלא כן?"

"מדוע היית שם?"

"מכיוון שהמתנתי!"

"שמרי על פיך!"

"הנני שומרת על פי. ועכשיו, כדי שנבין מה מעשיי פה, מהו תפקידך?"

"רשום על הדלת"

"אינך יודע?"

"מדוע לי לדעת? אנשים באים עם בעיותיהם, ואני עוזר להם"

"מהן הבעיות?"

"כל אחד ובעיותיו"

"תן דוגמא"

"אחד נפצע בתאונת דרכים, אז הוא רצה שאני אחליף לו רגל"

"אז אתה מנתח?"

"הו, לא, ממש לא."

"עוד דוגמא"

"אחד בא, וטען שירה לעצמו בראש, למרות שנראה בריא לגמרי, ורצה שאעזור לו להשיב לו את דעתו"

"אז אתה פסיכולוג?"

"הוא לא, ממש לא."

"עוד דוגמא"

"אחד בלע יותר מדי מים בבריכה, רצה שאני אציל אותו"

"אז אתה מציל?"

"הו, לא, ממש לא."

"אני אלך."

"לכי"

קמתי, יצאתי, והדלת נתרקה אחרי. הבטתי לאחור, על הדלת התנוסס שלט שרשום עליו "אלוהים". גיחכתי. זה היה צפוי.

עריכה-

אחת מההנאות הקטנות של החיים היא לשכב על הרצפה בחדר, ולתת לצלילי muse להביא אותך אל עולם חדש.

תשמעו muse, זה בריא.

עריכה נוספת-

אני ואמא שלי נסענו להביא את אחי מאחד שיעורי הכדור יד שלו, וכנהוג, חבריו התנחלו לנו באוטו, ובעוד הם מנסים לחגור חגורות בטיחות, אני מבינה עד כמה הראש שלי כחול...

קיריל - "נו, זה לא נכנס!"

יוני - "תדחוף נו, תדחוף!"

רון - "היי! זה החור שלי!"

קיריל - "רון תזהר ממני! לא שם! זה שלי!"

-

קיריל מספר עד כמה היה לו משעמם פעם אחת, ושקל לעשות שיעורי בית-

"...אז אמרתי לעצמי קיריל... מה?... תפסיק לדבר עם עצמך יא הומו"

מה? אותי זה הצחיק!

אגב

אנרכיה לשלטון!

אותי זה הצחיק. ואתם זונות.