הגענו לשדה התעופה בזמן, עשינו צ'ק אין מהר, ונשאר לנו זמן לשבת ולשתות כוס קפה ביחד לפני הבידוק הבטחוני. הילדים קיבלו כוס שוקו. כמובן שפוק שפכה את כל תכולת הכוס על הבגדים. המכנסיים, הגרביים, החולצה- את כולם היינו צריכים להחליף. השתמשתי בסט הבגדים שארזתי בתיק הגב, אלו שארזתי למקרה של תאונות ותקלות במהלך הטיסה.
למזלי הרב זו הייתה התאונה היחידה, והטיסה עברה די בשלום. חוץ מסשן בכי קצר אחד של פוק, שני הילדים היו ממש במיטבם, חביבים וסבלניים. כמובן שהייתי צריכה לעשות פיפי במהלך הטיסה. פעמיים. בפעם הראשונה אורלה הסכים להשאר במושבו ולצייר, ואני נדחקתי לתא השירותים עם פוק, ובפעם השניה פוק ישנה ואני נדחקתי עם אורלה בתא השירותים. לא להאמין שהיה שם מקום לשנינו.
בישראל הכל רועש וגועש כרגיל. עכשיו גם אחותי, שחזרה משלושה חודשים בברלין, מסכימה איתי. יש כאן הרבה, הרבה יותר רעש. בעיקר של מכוניות, הדני טוען שבגלל סוג האספלט שמשתמשים בו כאן (ואני טוענת שגם בדלל שאוהבים כל כך לצפור, ויש כל כך הרבה מכוניות).
כולם מדברים כל הזמן, מחווים דעה, מתערבים, נדחקים בתור. באוטובוס לתל אביב אני מתחפרת בתוך הספר שלי, מתרכזת בקריאה. הבחור שיושב לידי מתלונן בפני על הרעש באוטובוס, אנשים מדברים בינהם ובטלפון הנייד שלהם, והנהג משמיע מוסיקה בקולי קולות. זה בלתי נסבל, הוא אומר. אני ממשיכה לקרוא. הוא ממשיך להתלונן, ונוזף בנהג. חחפש את האוזניות שלי. אומר לי שהוא לא מוצא אותן, הוא בטוח שארז אותן בתיק. אני ממשיכה לקרוא. הוא מוציא את מכשיר הפלאפון שלו ומדבר. אחר כך הוא מסתכל עלי ושוב ואומר, אני לא אפריע לך לקרוא עכשיו. אם רק הייתי מוצא את האוזניות שלי.
בתל אביב קר בלילה. בעיקר בפנים. בדירות אין חימום, וגם קשה לסגור את כל החלונות. כשאני מתעוררת בבוקר בדירה של אחותי, מתקלחת ושותה קפה ויוצאת לרחוב אני מגלה שבדירה יותר קר מאשר בחוץ. גם בירושלים קר, קר מאוד, בשעות הלילה קר כמו בדנמרק. אצל ההורים שלי יש הסקה מרכזית וחלונות כפולים, אבל גם אחרי שאני משכנעת אותם לסגור את החלונות שהם פתחו 'כדי שיכנס קצת אויר' אני קופאת מקור.
הילדים נמצאים כאן באקסטזה תמידית. קמים מוקדם בבוקר, הולכים לישון מאוחר וקופצים במיטה שעה לפחות עד שהם מוותרים ונרדמים. הם מקבלים המון תשומת לב ואהבה, מפטמים אותם במאכלים מזינים ומזינים פחות. הרב גבולות נפרצים והם לא תמיד יכולים להכיל את כל ההתרחשויות. אבל הם לומדים המון, ואחרי ארבעה ימים כאן אוצר המילים שלהם גדל כל כך.
הדני הגיע אתמול, ועכשיו הילדים מטפסים בעיקר עליו. התגעגעתי אליו כל כך.
טוב לי להיות כאן ואני גם מתגעגעת הביתה. סבתא שלי חולה מאוד ואני שמחה שאני כאן אבל גם לא שמחה. אבל על זה לא בא לי לכתוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
