הממלכה

*כותרת הקטע היא פראפרזה על מה שמונופול האלכוהול השוודי כתב על תוויות יין ישראלי מרמת הגולן שנמכרות בחניות בשבדיה- made in Israel-occupied Syrian territories.

חם עכשיו בדנמרק, מאוד מאוד. כן כן, אני יודעת- זה כלום לעומת הארץ, ומה אני מתלוננת בכלל. אבל אתמול הטמפרטורה עלתה לשלושים ואחת מעלות,וגם היום חם מאוד, וזה דבר מאוד לא שגרתי באיזורנו- לפחות לא כל כך מוקדם בחודש יוני.

הטבע משתגע, העצים והצמחים פורחים מוקדם מדי, יש יותר מדי דבורים והדגים מתים מחוסר חמצן בים. וכל הדנים כמובן צולים את עצמם בכל פינה אפשרית בעיר, שכן בסקנדינביה זה נחשב ממש פשע להסתגר בבית כשכל כך חם. לא ולא, על הויקינגים הלבנבנים לנצל כל רגע שבו השמש מואילה לזרוח ולחמם, כי מי יודע- אולי מחר הטמפרטורה תרד לחמש עשרה מעלות וגשם (הלואי!!).

אז גם אני יצאתי לי אתמול לטיול כדי להינות ממזג האויר הנהדר (וכמעט התעלפתי מחום).  נסענו ללונד, עיר אוניברסיטה בדרום שבדיה, מרחק של שעה נסיעה ברכבת מקופנהאגן. מי שראה את תותי בר של אינגמר ברגמן (ומי שלא ראה כדאי מאוד לראות) בודאי יזכור שלונד זו העיר אליה נוסע הפרופסור לקבל את תואר הכבוד האוניברסיטאי.

עיר יפה, שלווה ונעימה לונד. יש בה קתדרלה עתיקה ומרשימה עם שעון יפה שהוא אחד מהעתיקים בסקנדינביה, שוק קטן ונעים, רחובות צרים עם בניינים ישנים והרבה חנויות ספרים מצוינות, כאיה לעיר אוניברסיטאית. ויש גם מוזיאון פתוח קטן וחביב, שמציג בתים ובקתות מסורתיים שנאספו מאזור סקונה,בלקינג והאלאנד (החבלים הדרומיים בשבדיה).אם מבקרים בקופנהאגן, כדאי להקדיש יום גם ללונד. היא קרובה מאוד, אבל שונה.

הדני נכנס לאחת הבקתות- אנשים באמת גרו פעם בבתים כאלה, הם פשוט היו הרבה יותר נמוכים לפני מאתיים שנים.

חוץ מזה, יש לאיזור היסטוריה מעניינת, שמראה שגם אחרי שלוש מאות שנים, יש אנשים שעדין נאבקים על עיצוב תודעה וזכרון ההיסטוריה. 

עד 1668, היו חבל סקונה, האלאנד ובלקינג חלק מן הממלכה הדנית. התושבים דיברו שם ניב דני, הרגישו דנים ושילמו מיסים למלך הדני. באותה שנה נכבשו חבלי הארץ הזו על ידי המלך השבדי, ולאט לאט החלו להפוך לשבדים (סיפור המלחמות הוא ארוך ומסובך, מי ימתעניין יכול בודאי לקרוא עוד בנושא באנינטרנט).

התהליך הזה, של להפוך חשבדים, לא היה קל. אוניברסיטה הוקמה בלונד, למשל, בכדי לחזק את התרבות הגבוהה השוודית ולפתח את האיזור  (הדנים יטענו- כדי להילחם בתרבות הדנית ולהכחידה). נרצחו גם מנהיגים על ימין ועל שמאל: אנשי כנסיה הקשורים לדנמרק, ראשי ערים וראשי כפרים, שהתנגדו לכיבוש השבדי. חוקקו חוקים שאוסרים על התושבים לדבר דנית או לשמור על תרבות דנית. בעיק בלונד- בה התרחש אחד מן הקרבות העקובים מדם בהיסטוריה הסקנדינבית. השבדים והדנים רצחו את רוב תושבי העיר ושרפו אותה כמעט כליל. העיר כמעט נמחתה. בשבדיה לא ממש אוהבים להזכיר את תפקידם בסיפור הזה, ומעדיפים לעלות על נס בעיקר את הדנים הברבריים ומעשי התועבה שלהם. מי אמר שיכתוב ההיסטוריה? הערכים שנכתבים כיום בויקיפדיה (גם באנגלית) משקפים גם היום את המאבק הזה של שני הצדדים להציג את הגירסא שלהם להיסטוריה.

כל זה הצליח לשבדים- האיזורים האלה הם כיום שבדים לחלוטין. ולמרות זאת, ישנם הבדלים. בעיקר באיזור סקונה. (skåne)

הדיאלקט המקומי שונה קצת מן הדיאלקט הנפוץ בשבדיה- ויש שבדים שטוענים שקשה להם מאוד להבינו (לא דווקא קל- הרבה יותר מאשר להבין מישהו שגר בשטוקהולם). המרחק שבין דרום שבדיה לשטוקהולם, המקום בו מתקבלות החלטות, גדול מאוד- חמש מאות- שש מאות קיומטר בערך, ויש באיזור סקונה תחושה שהם נשארים קצת מאחור (למרות שבסקונה יש את העיר השלישית בגודלה בשבדיה, מאלמו, בה היה אפילו אירוויזיון לפני כמה שנים). לרוב תושבי סקונה והסביבה הרבה יותר קל להגיע לקופנהאגן ולהינות מן השפע התרבותי בה מאשר להגיע לשטוקהולם.ולפני כמה שנים נוסדה מפלגה שרוצה עצמאות לחבל סקונה- או לפחות אוטונומיה. פעם אפילו שמעתי על תנועה קטנה מאוד שרוצה שסקונה תסתפח לדנמרק מחדש. גם באתר הרשמי של מחוז סקונה אפשר לראות שרוב תושבי סקונה מגדירים את עצמם קודם כתושבי סקונה ואחר כך כשבדים.

הקונפליקטים האלה כמעט נשכחו, למרות שמדי פעם יש היסטוריון שמעלה אותם באוב או אנשים שמשתמשים בהם כמכשיר פוליטי, אבל יותר מכל, ההיסטוריה של האיזור כיום משקפת באופן מעניין את העידן המודרני הגלובאלי שאנחנו חיים בו (לטוב ולרע, אבל במקרה הזה- יותר לטוב).

בשנת 2000 נפתח גשר אורסונד- מבנה ארכיטקטוני מרשים שמחבר בין דנמרק לשבדיה. נסיעה של ארבעים דקות מקשרת בין קופנהאגן למאלמו, ויוצרת מחוז חדש- מחוז אורסונד, שמורכב משתי מדינות, אך יש בו שיתוף פעולה בתחומי חינוך ותחבורה, והשפעתו על כלכלת האיזור ואופיו עצומה. למשל, שיתוף פעולה אוניברסיטאי של כמה אוניברסיטאות מובילות באיזור גורם לכך, שסטודנטים שלומדים באוניברסיטה אחת באיזור, יכולים לקחת קורסים בכל אחת מהאוניברסיטאות האחרות באיזור. יש גם שיתוף פעולה גדול בין חוקרים ומרצים, ובין קרנות פיתוח ומימון.

בשנים האחרונות עברו למאלמו יותר משלושים אלף דנים (יש שמדברים על יותר)- עקב מצוקת דיור בקופנהאגן ומחירים נמוכים במאלמו. הם עדיין עובדים בדנמרק, וילדיהם נוסעים כל יום לבתי ספר בקופנהאגן (ממש כיבוש שקט). יש גם משרדי יעוץ ממשלתיים רשמיים שאמורים לסייע במעבר דירה ומציאת עבודה לתושבי המחוז (רילוקיישן).

בחנויות בקופנהאגן יש יותר ויותר מוכרים שבדים, וזאת עקב מחסור בידים עובדות בדנמרק (וגם משכורות יותר גבוהות). במאלמו נפתחים יותר ויותר בתי עסק ורשתות דניות בבעלות דנית, ובסופי שבוע יש מאוד ואלפי דנים שחוצים את הגשר כדי לעשות קניות במאלמו. לשבדים באיזור הרבה יותר נוח להגיע לקופנהאגן כדי לספוג תרבות ואווירה של עיר גדולה.

כך שנראה שלאט לאט, האזור הופך לישות כלכלית תרבותית אחת, וחוקרים אף מצביעים על כך שבסקרי דעת קהל ודעות פוליטיות, הערכים והדעות בסקונה קרובים יותר ומושפעים מן הפוליטיקה והלך הרוח הדני מאשר בשאר חלקי שבדיה. מבחינה כלכלית ותרבותית זה משתלם לשני הצדדים.

זה הדגל של איזור סקונה- שליוב של האדום הדני והצהוב בשבדי.