הטיסה מקופנהאגן לאיסלנד עברה מהר, ובלילה הגענו לרייקיאוויק- לפנסיון קטן וחביב, עם בעלים ממש נחמד שנתן לנו כמה עצות מועילות ואף השכיר לנו רכב. את היום הראשון, באיסלנד, שלפי התחזית היה אמור להיות אחד הימים היחידים עם שמש באותו שבוע, החלטנו להקדיש לאיזור שנקרא 'משולש הזהב' ונמצא בערך שעה נסיעה מריקיאוויק.
האיזור נקרא כך על שום שלוש אתרי עניין מרכזיים שנמצאים בו, ולשם אני מניחה שמגיעים רוב התיירים- ולא בכדי. הדרך לשם ממש מדהימה במגוון ובעושר של הנוף. מגבעות ירוקות ותלולות, לוף ירח וולקני של צוקים שחורים והרים אדומים אפורים. זה נראה ככה בערך: 
ובדרך יש אינסו; של נו; וולקני שנראה כאילו שימש כתפאורה בסרט הוליוודי על החיים בירח או במאדים. באמת עוצר נשימה.
המקום הראשון שאליו הגענו היה Þingvellir (ת'ינגווליר), מעיין שמורת טבע שהייתה משכנו ההיסטורי של אספת הנבחרים האיסלנדית עוד משנת 930 לספירה- שהייתה כנראה האספת הנבחרים הדמוקרטית הראשונה בתולדות אירופה המאוחרות. הפרלמנט הזה, אגב, פעל עד אמצע המאה השמונה עשרה- עד שבאו הדנים הרשעים והרסו את הכל. כיום יש במקום שמורת טבע יפהפיה עם נחלים, אגם וסלעים וולקניים, וכנסיה קטנה שהוקמה במקום שבו הייתה כנסיה מוקדמת יותר. 
זוהי השמורה ממבט מלמעלה- היה יום שטוף שמש והמיים היו כל כך צלולים ובהירים, שממש התחשק לצלול פנימה. רק חבל שהטמפרטורה בחוץ הייתה משהו כמו 13 מעלות ורוח קרה. הטמפרטורה של המים גם היא לא ממש עשתה חשק לטבול בהם יותר מכמה אצבעות.
משם המשכנו לגייזיר (Geysir), שכשמו אכן הוא- גייזר. מסתבר שגייזיר הוא שמו של פרץ המים החמים הספציפי הזה, ובאיסלנדית יש שם אחר לתופעה הכללית. אבל בגלל שהגייזר הזה הוא גדול ומרשים במיוחד, וגם מאוד דייקן בהתפרצותו, דווקא השם גייזיר ניתן לתופעה הגאוטרמית בכללותה ברוב שפות העולם. 
זו אני, עומדת ליד גייזיר. במציאות זה גם עושה המון המון רעש, ומתיז רסיסי מים חמים, ויש לזה באופן כללי ריח של ביצה סרוחה, ונראה ממז ממש מרשים. הוא גם מתפרץ כל רבע שעה בערך, בדייקנות מרשימה מאוד. לפני כמה שנים גייזיר נסתם קצת באבנים והפסיק להתפרץ בעוצמה, אבל רעידת האדמה שהייתה באיסלנד לפני שנתיים בערך טילטלה את הקרקע ופתחה את הסתימה, ועכשיו גייזיר החביב מתפר; לו שוב בעוצמה ובעליצות.
משם המשכנו לנו לעבר גולפוס (Gullfoss), מפל מים ענק ומרהיב. הנסיעה למפל עוברת בדרך שנראית מאוד שוממה וחרבה, בלי הרבה צמחיה, וגם די שטוחה. ופתאום, יש שבר ענק באדמה, ומתגלה נהר רחב עם מפל גדול שמרצדת בו קשת בענן. יפה כל כך!!!
ברקע המפל, ראינו באופק את ווטניוקול- הקרחון (Glacier) הגדול ביותר באירופה. מרשים ביותר. אחרי כמה ימים, כשהמשכנו בנסיעה, התקרבנו אליו קצת יותר- אבל לא טיפסנו עליו. טיפוס אפשרי, אבל מצריך מלווה מנוסה וציוד, וזה יקר ולוקח המון המון זמן. 
וזה היה הטיול שלנו לאותו היום.
את היומיים הבאים בילינו ברייקיאויק- עיר הבירה הקטנה ביותר בה יצא לי להיות- בערך 117 אלף תושבים, שהם בערך שליש מכלל תושבי איסלנד. באופן כללי, ריקיאוויק נראית כמו כפר דייגים שתפח אל מעבר למידותיו. העיר מוקפת בהרים מרשימים, ויש שם כמה מוזיאונים חביבים- לאומנות והיסטוריה. 
זו תמונה פנורמית של מרכז העיר ברייקיאוויק. בסך הכל עיר חביבה, עם מסעדות יקרות בצורה שפשוט לא יאמן, ואוכל תפל ומשעמם. בסופו של דבר מצאנו מסעדה צמחונית זולה ונעימה, עם אוכל יצירתי ומתובל וטעים, שסיפקה את התאווה שלי למשהו שאינו המבורגר/ צ'יפס/נקניקיה/ פיצה.ביום השני יצאנו לשייט שמטרתו לצפות בלוויתנים- בדיעבד זה היה רעיון גרוע ממש-
מסתבר שהים היה סוער באותו היום, ולכן הסיכוי לראות לוויתנים קטן. ראינו המון ציפורי פאפין (ציפור אופיינית לאיסלנד, עליה אספר בפוסט אחר), אבל א; לא לוויתן אחד. לעומת זאת, קיבלתי מחלת ים איומה ונוראה. עד אז לא הייתה לה בעיה עם שייט, אבל באותו יום התחלתי להרגיש בחילה נוראית בערך כחצי שעה של שייט. אחרי שעה כבר ישבתי לי למטה, בבטן האוניה, עם הראש בתוך האסלה, מקיאה את נשמתי. את השעתיים הבאות של השיט העברתי בבחילה וצמרמורת והרגשה כללית חרא. אימים. אבל לפחות אפשר היה לראות נופ יפה מן הספינה- המגדל שמתנוסס לו בגאון הוא הכנסיה שאליה עלינו וצילמנו ממנה את העיר בתמונה הקודמת.
אלו היו שלושת הימים שלנו ברייקיאוויק. אחד הדברים המוזרים והקשים ביותר להתרגל אליהם היה ריח המים. המים החמים באיסלנד מגיעים ממעיינות תת קרקעיים חמים, עשירים בגופרית. והם לא מסוננים ומעובדים. כך שהמים במקלחת מריחים, כן כן. כמו ביצה סרוחה. בימים הראשונים זה די מבעס להתקלח במים מסריחים, וכל פעם שיוצאים מהמקלחת מרגישים צורך חזק לחזור לשם שוב- הרי לא יתכן שאני נקיה אם אני מריחה ככה! אבל הריח מתנד; אחרי כמה דקות (חוץ מהשיער, אבוי) ומתרגלים אליו בסופו של דבר.
ביום הבא נסענו לוסטמנאייר, האי שבו חברתי יונה גרה. על הטיול לשם אספר בפוסט הבא.
בינתיים, אמליץ על הסרט 101 ריקייאויק, שהוא סרט שנון, מצחיק ומטורף על החיים בעיר הקטנה והמוזרה הזו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
