קשה לי להבין שהולכים למחוק את התיעוד של ההתבגרות שלי לאורך 10 שנים ב31.12 .. אפילו שאני כבר לא מתחזקת ומעדכנת את הבלוג כמו פעם אני אוהבת להכנס אליו בתקופות לחזור שנים אחורה ולקרוא איזה נערה הייתי ומה היו הדאגות שלי פעם ולהשוות אותן לדאגות והמחשבות שלי היום .
מצד אחד זה עצוב שישרא נסגר אחרי שכבר 10 שנים אני כותבת כאן , יחד עם זאת זה נכנס בדיוק בתקופה עם הרבה שינויים בחיים שלי .. החודש האחרון היה מלא התרחשויות .. קיבלתי הצעת נישואים מבן זוגי , ביקרתי את אבא שלי בארהב וזה היה טיול פוקח עיניים על הרבה דברים בחיים שלי .. הבנתי שהפסדתי לא מעט מהמרחק שתפסתי ממנו אחרי הגירושים ואולי זה לא היה כל כך וצדק ולא הגיע לו ו3 השבועות האלה איתו גרמו לי להבין שאנחנו מבינים אחד את השנייה הרבה יותר ממה שנניח אני מבינה את אמא שלי .
כתוצאה מהביקור אצלו קיבלתי החלטה שאני הולכת לתחזק הרבה יותר את המערכת יחסים שלי איתו ואני מקווה שאני הולכת לעמוד בהבטחה הזאת לעצמי.
כמו כן החודש קיבלתי את הבשורה הסופית שאני אכן מסיימת את תפקידי הנוכחי כראש צוות ומתקדמת לתפקיד אחר לגמרי , כבר הרבה זמן התבשלה לי בוח המחשבה שאני רוצה להתקדם לשם אחרי סיום התואר וכך היה, כמה שבועות אחרי שסיימתי ללמוד אזרתי אומץ והלכתי לבקש קידום ,וממש יום לפני הטיסה לארהב סגרנו את הפרטים הסופיים לגבי המעבר , יחד עם התפקיד החדש התחלתי ללמוד תאוריה ואי מתכננת להרשם למבחן שבוע הבא ולסיים עם זה במהירות האפשרית כי אני חייבת רשיון בשביל התפקיד החדש .
החלטתי גם בנסיעה לארהב דבר נוסף לגבי עצמי, החלטתי שאני לא מתוונת לבזבז את החיים של על דאגה וחששות . זאת אומרת שביום ראשון אני מתחילה עבודה חדשה לגמרי ואני לא מתכוונת עד יום ראשון להתחיל לאכול את עצמי מלחץ ולחשוש אם ילך או לא . הבנתי שבחיים שלנו אנחנו דואגים ולחוצים מדברים כל כך שוליים ולא חשובים שאחר כך במבט אחורה נראית לנו כטיפשיים . החלטתי לחיות את החיים שלי להנות , לעשות את המקסימום שלי ולא לעשות דרמה מכל דבר.
עצוב לע כשאני מבינה שזאת הפעם האחרונה שאני כותבת כאן .. התחלתי כשהייתי בת 15 ותיעדתי פה את כל האהבות שלי, המחשבות, הקשיים, המשברים .. המוזיקה שאני אוהבת
אבל כל מה שלא נעשה ומה שנעשה , נעשה לטובה .. משהו אחר מסתיים ויתחיל משהו אחר ..
אני הייתי אני, אתם הייתם אתם
תודה לישראבלוג על שנתנו פלטפורמה לחלוק את כל זה אתכם