זה התחיל אז, חמש שנים אחורה.
מהרגע הראשון ראיתי שאתה אחר, לא כמו כולם.
במשך הזמן התיידדנו, היית החבר הכי טוב שלי.
מאותה תחילת הדרך, אפילו ניתקנו את הקשר, אחרי מהלומה כואבת לשנינו.
תמיד ידעתי שתיהיה שם בשבילי, למרות שטויות שעשיתי.
כשבכיתי רחוק מהבית, היית זה שלא פחד.
חיבקת כמו אח גדול ומחית את הדמעות החמות מהלחי שלי.
ותמיד היית כזה, אח גדול.
באותו הערב כשקיבלתי את ההודעה, לא הבנתי.
בהתחלה זה היה בלבול, אחר כך התרגשות, ובסוף, התאכזבתי, כרגיל.
מעולם לא חשבתי עלייך ועליי באמת, אז איך זה שהתאכזבתי?
למה מצב הרוח שלי דעך?
ומה אני מצפה ממך בכלל?
והזמנים עברו, אחד החברים שלך חי באשליה פגומה, שהתנפצה גם היא בניתוק קשר.
מעולם לא אהבתי אותך יותר מאהבת אח, וגם לא אחרים.
אז איך זה שהתאכזבתי?
למה באמת ציפיתי?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
PaintBox