כמה אפשר להתאכזב.
לקום בבוקר ליום חדש, וככל שהוא עובר להצטער שקמת בכלל.
נמאס לי להתאכזב.
נמאס לי לבכות בגלל אנשים.
נמאס לי מהאדישות שלי.
נמאס לי שאני תקועה במקום אחד.
אז איך אני יכולה להמשיך הלאה?
כשהיינו קטנים בעיות נפתרו כשקמת בבוקר.
חלמנו תמיד להיות גדולים, להבין באמת משהו על החיים.
והיום, הצרות של אתמול רודפות אותך, ולא מרפות.
הצרות של מחר מחכות בפינה.
המכשולים הופכים לקשים יותר ויותר.
אבל, לאט לאט, בקצב שלי, אעבור את הכל.
ואז, יום אחד, תצטערו שלא פתרתם את הבעיות עוד כשהייתם קטנים.
יחס גורר יחס, שן תחת שן ועין תחת עין.
בסוף יבוא תורם של כולם.
ואז, נצטער שלא פתרנו את הבעיות עוד כשהיינו קטנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
PaintBox