.It's Not A Fashion, It's Just A Fucking Blog

"אני תמיד פה בשבילך" "אם את רק צריכה עזרה תפני אלי" "אם את צריכה משהו" "אל תתבישי"

לא הבנתי למה הרכבת 4 חלקי המשפט הזה לתוך רעיון מאוגד אחד מטריפים אותי.

עד עכשיו.

נזרתי בחלק זכרון שבור (כי הזכרון שלי נדרס נפל נשבר נמוג) באיך שנכנסנו למכינה ההיא בדרום,

וכולם עמדו בשורה ודקלמו את המפטים האלה.

זה היה כלכך צבוע, שמח, אופטימי, מנותק מהעולם, מהמציאות.

המתיקות הבלתי נסבלת הזאת פשוט גרמה לי לרצות להעיף למישהו מעדר לפרצוף.

כנראה שזה נחרט לי כלכך עמוק בשכל שאני לא אוכל לסבול את רצף המילים המדוקלמות האלה לעולם.

עכשיו, איך אני מסבירה לך את זה?