אתמול, שדפקת את הידיים שלך כלכך חזק בספה, זה היה מלחיץ ומבהיל באותה המידה שזה היה מעליב ומכעיס.
כל פעם שאתה מגיב בכעס , מוקצן כזה, אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני מרגישה שהלב שלי מתהפך וכל מערכת הוורידים והעורקים מסביב נקרעת.
וזה לא משנה אם זה המבט וההסתגרות הפנימית שלך, או אם זה לצאת בכעס לעשן סיגריה או לפתע פתאום לחבוט ממש בעוצמה בספה.
זה כעס על עצמך שנובע ממני, מין אכזבה עצמית כזאת... כן? אז אני יכולה למנוע את זה מסתבר, אבל מה אז אני אהיה?
התופעה הזאת שלך ממש מעצבנת אותי. אני מוצאת את עצמי מלא פעמים לא אומרת לך מה שאני רוצה להגיד, או לא מתנהגת בדרך בה היתי פועלת אילולה אתה היתה לידי, כי אני לא רוצה שתגיב ככה. זה מעצבן כי אתה מונע ממני להיות עצמי.
מצד שני, כשלא התאפקתי וכבר הגענו לנקודת האל חזור מהעלבה שלך, אני מפחדת. מפחדת שתפגע בעצמך. שתסתגר כלכך עמוק בתוך עצמך ולא תצא יותר.
זה חדש לי, זה מוזר לי , ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.