ואו. אני פשוט בהלם.
היום בבוקר נכנסתי לבלוג, רציתי לכתוב משהו ואז אמרתי לעצמי "בטח יקרה משהו יותר מענין בהמשך היום" ויצאתי.
ומכאן הכל הדרדר. התוכניות לסוע לתל אביב בוטלו, ואתה, לא ענית לי בכלל. אחרי הריב שלנו מאתמול היה לי קשה לשים תאצבע אם אתה ישן או מסנן, ולמרות הכל היתה לי הרגשה שמשהו לא בסדר. וכן, עלתה לי בראש המחשבה שלקחו אותך.
מתחילת הבוקר שקעתי בדכאון, התישבתי מול המחשב ולא עשיתי כלום. אחרי 5 שעות של הרהורים "עוד חצי שעה הוא יענה, בטוח שהוא ישן ולא עונה" ועוד כמה שחות שלא נענו מגיע סמס ממך. סימן חיים. אבל הבשורות לא מנבאות טובות.
"אלן שלי, מצטער שזה נגמ ככה אבל עשית את
הבחירה שלך אתמול, אני יודע שאני חבר גרוע
ומאכזב, ובאמת שאני חושב שמגיע לך יותר טוב,
תפסו אותי, וזה הסמס האחרון שאני יכול לכתוב
לך בזמן הקרוב, אני מצטער על הכל, ומקווה שזו
הפעם האחרונה שתצטרכי לשמוע ממני או להפגע
ממני, מצטער שאני לא מתקשר, אבל אני לא
מסוגל לבגיד לך משהו כזה בפלאפון, מקווה
שתמצאי משהו יותר טוב, יש לך זמן עכשיו, אוהב, לריון."
אידיוט!
חמור!
מה אני יעשה בלעדיך?
~מוציאה את כל הדברים הלא בריאים מהמקרר ומתחילה לחסל אותם~
מרוב לחץ לא ידעתי מה לעשות,למה אתה עונה,לבכות לצרוח. כואב הראש.
כל פוסט נגמר בשאלה. לשם שינוי הוא יגמר בתהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עוגיה בהכחשה P=
