אם תמיד תעשה את מה שעשית תמיד

אני כל כך מנסה כל הזמן להתאפק בשבילה ולא להסתכסך איתו למרות שהוא נותן לי הרבה יותר מדי סיבות לעשות את זה. אני מתאפקת לא לצאת עליו בשבילה, אני יודעת שחשוב לה שנסתדר, אז הרבה פעמים אני שותקת. זה גורם לי להרגיש כאילו לו מותר להגיד הכל ולי לא, שאני תמיד חייבת להיות הבוגרת פשוט כי אכפת לי ממנה. הסיבה היחידה שעוד לא היה בינינו פיצוץ אמיתי זה נטו כי אני יודעת שזה יהפוך לעול ויעכיר את האווירה, וזה משהו שאני לא מוכנה לשאת. 

א-ב-ל

אני גם לא מוכנה שיזלזלו בדעות שלי. שאני ארגיש שאני חייבת לאהוב את מי שהוא אוהב ולשנוא את מי שהוא שונא, וזה לא משנה אם זה אייל גולן או אביב גפן או אחד מהפאקינג חברים שלי ללימודים. זה אפילו לא חשוב מי זה. אני לא אוהבת להרגיש את הפחד מלאבד את אחת החברות הכי טובות שלי, רק כי הוא לא מקבל את מה שאני אומרת או לא מסכים עם מה שאני חושבת. אני שונאת את העובדה שאני בכלל כותבת את זה אבל אני מפחדת לאבד את החברה הכי טובה שלי כי הגבר שלה לא מסכים עם הדעות שלי או עם מה שאני חושבת, כשמההתחלה אני הייתי זו שתרמה בצורה נכבדת מעצמה כדי שמערכת היחסים ביניהם תוכל לקרות. כשמההתחלה אני היחידה שלא עשתה לה פרצופים כשהיא החליטה לעבור לגור איתו אחרי שלושה חודשים, היחידה ששמרה איתה על קשר רציף כי פשוט אכפת לי ממנה. אני מפחדת לאבד אותה. אין דבר שמבאס אותי יותר מלהרגיש מאוימת ממישהו כזה. אז אתם מתחתנים. יופי. אני מאושרת. באמת. כי אני יודעת שטוב לה. אבל מה שאני מרגישה בלב? בפנים? את הפחד הזה שאם אני אתנגד לדעה שלו אז הוא "יפגע" והחברות שלנו תיהרס. את זה אני בחיים לא אוכל לספר לה.

אז בינתיים אני שותקת.

מעניין מתי זה יתפוצץ...

זה לא צריך להיות ככה.

אחי, אל תדאג|הכל יהיה בסדר|הלב יתעורר|והרוח ישרוק|מנגינה חדשה

כבר חטפנו סטירות|ושמרנו בבטן|לקחנו אויר והמשכנו קדימה|למכה הבאה

ככה זה|מה נעשה|ניפול ונקום|אין דרך אחרת|שיזדיינו כולם|יש הכל ואין כלום
יום ישר, יום עקום|אין דרך אחרת|אין דרך אחרת.

אחי, נער את הראש|וצא מהבית|שב לבד מול הים ותרגיש את הקסם|זורם בורידים

ככה זה|מה נעשה|ניפול ונקום|אין דרך אחרת|שיזדיינו כולם|יש הכל ואין כלום
יום ישר, יום עקום|אין דרך אחרת|אין דרך אחרת.