לישון בלי לחלום-דרמת נעורים!

מהפרק הקודם:

אני:."אני רוצה לספר לך משהו, זה מאוד חשוב בשבילי, אבל אתה חייב להישבע לי שאתה לא מספר את זה לאף אחד"

דני:."אני אקח את הסוד הזה איתי לקבר"

אני:."זה לא מצחיק"

דני:."אז על מה הסיפור הזה?"

אני:."עליי."

דני:."אז זה סיפור אה? שחלק מתים לדעת, שחלק לא מתעניינים בו בכלל"

אני:."איך אתה יודע?" הוא שוב שתק. "טוב אז.." לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לספר לו.

 -

פרק 4 - "כמה זה כואב"

"הסיפור דיי מסובך וממש ארוך אז אם.." התחלתי להגיד לדני "אל תדאגי..תתחילי לספר" הוא השיב.

אני:."זה לא כ"כ פשוט כמו שזה נראה ו.."

דני:."זה יהיה פשוט אם תעשי אותו כך"

אני:."אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל"

דני:."מההתחלה"

אני:."אז ככה.." אמרתי לאחר כמה שניות של שתיקה "יש לי 3 אחים, 2 גדולות ואחד קטן.

אחיות שלי כל הזמן או בבצפר או בעבודה  אח שלי הקטן כל היום בחוץ או מציק לי ואני היחידה שמנקה את הבית ועושה הכל.

אני צריכה להגיע הביתה לבית הפוך, צריכה לבשל לכבס, לנקות לסדר לשטוף..ובין היתר לעשות שיעורים ואם אני ממש רוצה להיפגש אם חברים, זה לוותר על אחד מהדברים האלה."

דני:."אני לא מבין..מה ההורים שלך אומרים על זה?"

אני:."אני לא מדברת איתם כבר שנה, וחוץ מזה..לא אכפת להם! הם אומרים שהם יודעים שאני עושה הכל אבל הם לא עושים כלום בקשר לזה.

דני:."זה הזוי"

אני:."תגיד להם את זה!"

דני:."מה בקשר לגיטרה?"

אני:."מה איתה?"

דני:."למה אף אחד לא יודע מזה?"

אני:."אף אחד אף פעם לא התעניין בכל מה שקשור אליי, אז זה מגיע למצב שאתה לא אומר כלום."

דני:."אני לא מבין.." הוא היה מהורהר

אני:."משהייתי קטנה, לאף אחד לא היה באמת אכפת ממני, אתה חוזר הביתה ואין עם מי לדבר..פעם ביסודי חזרתי מטיול וכולי באה הביתה ורוצה לספר לכולם על כל מה שעברתי וכל הצחוקים שהיו, אז אתה בא ומספר אבל אחרי דקה בדיוק את מוצא את עצמך מדבר לאוויר, אף אחד כבר לא מקשיב, כולם מתעלמים." דמעה ירדה מעיני, והא שתק, לא היה לו מה להגיד.

"אני מתמודדת עם דבר כזה כל יום בחיים שלי, זה אחת הסיבות שאין לי כבר נושא שיחה עם ההורים שלי אני חוזרת הביתה ושוב אני לבד.

גם אם אני מתה לבכות אני לא אעשה את זה, כדי שאף אחד לא יראה שאני נשברתי. כולם רק מכירים את הצד הקשוח שלי והמצחיק, אף אחד לא באמת מכיר אותי. תשאל אנשים שאני חברה שלהם מהיסודי, הם לא ידעו להגיד עליי כלום , ככה גם ההורים שלי, לא יודעים עליי כלום."

ניגבתי את הדמעות שירדו במהירות זו אחר זו.

דני:."זה מטורף, איך את חייה ככה?"

אני:."אני לא" קמתי מהספסל והסתובבתי בניסיון להירגע.

דני:."למה לי את כן יכולה לספר דברים ולאחרים לא?"

אני:."האמת? שאף פעם לא באמת חשבתי שאספר את זה למישהו, חייתי בבועה של 'אני קח את כל הסודות שלי לקבר' אבל אני לא יכולה להחזיק את זה בפנים יותר אין לי אפשרות לפרוק את כל מה שיש עליי. אני חוזרת הביתה ואני מעמידה פרצוף של מישהי שמחה ומאושרת ושטוב לה, בזמן שכל מה שאני רוצה זה רק לבכות ולהוציא את כל מה שיש עליי כבר, וגם כשאת הולך לחדר שלך את לא יכול לבכות כי יש לך שם עוד 3 אחים אז בלילה אתה בוכה וגם זה בשקט..שאף אחד לא ישמע." שוב הדמעות זלגו ודני קם וחיבק אותי.

באמת היה לו אכפת, גם אם הוא לא הגיב, הוא הקשיב, הוא הקשיב למה שאמרתי.

דני:."בואי" הוא משך אותי והתחלנו ללכת. "אני חושב שאם אנשים באמת היו באמת חברים טובים שלך, בלי להעליב כמובן...הם היו מגלים את זה, כי דוגרי מה שסיפרת לי אם אנשים היו יותר מתעניינים וחכמים הם היו יכולים לדעת את כל זה."

אני:."זה הקטע אנשים אף פעם לא התעניינו, אז אתה שומר את הכול בלב ואז מגיע השלב שאתה לא מספר לאף אחד כלום, לא משנה כמה הוא רוצה לדעת"

דני:."אבל לא לדבר עם ההורים שלך? ועוד שנה?!"

אני:."אף פעם לא היה אכפת להם ממני אף פעם לא הייתי מספיק חשובה בשבילם, כל דבר הייתי עושה לבד כבר מגיל קטן."

דני:."מה?"

אני:."זה היה במיוחד שהייתי קטנה"

דני:."איך?"

אני:."אני לא רוצה לדבר על זה" השפלתי את ראשי

דני:."אבל אם את צריכה כסף, לא'יודע סתם לאיזה משהו שאת רוצה לקנות" הוא שינה מייד נושא

אני:."בשביל זה אני עובדת, ואם אני רוצה משהו אני קונה לעצמי"

דני:."אז אין לך שום קשר איתם?

אני:."בדיוק"

דני:."ומה בקשר לפלאפון שלך? הם משלמים לך את החשבון, לא?"

אני:."אם אתה כ"כ מתעקש למצוא משהו שהם עושים למעני אז זה כלום..ובקשר לפלאפון, החלפתי לפני שנה פלאפון עם אחי הקטן, היה לו טוקמן דור שני ולי פלאפון רגיל דור 3, אז לא היה אכפת לו להחליף איתי פלאפונים כי יש לי דור שלישי וזה יותר שווה לו אז הלכנו לחברה והחלפנו מספרים..ועכשיו אני משלמת לעצמי את השיחות"

דני:."חכם מצדך" חייכתי "מה באמת לא סיפרת את זה לאף אחד עד היום?"

אני:."היה אחד שסיפרתי לו משהו, זה היה שהוא ראה אותי ממש שבורה"

דני:."מי זה?" הוא שאל בסקרנות "אלון" חשבתי לעצמי ושתקתי שתיקה ארוכה.

דני:."אופיר חברה טובה שלך נכון?" הוא שבר את השקט.

אני:."נכון.."

דני:."את מספרת לה דברים"

אני:."אם אתה מתכוון למה שסיפרתי לך עכשיו, אז לא. היא יודעת שאני רק שאני מנגנת על כיתה"

דני:."למה לא סיפרת לה?"

אני:."כי היא מכירה את כל האנשים שקשורים לכל הסיפור הגדול זה"

דני:."זאת אומרת שלא סיפרת לי הכול..וחוץ מזה למה לי את כן יכולה לספר"

אני:."כי אתה לא מכיר אותם"

דני:."מה זה קשור?"

אני:."כשתכיר אותם תבין" לקחתי נשימה עמוקה. "תקשיב אתה חייב להישבע לי שאתה לא מספר את זה לאף אחד" אמרתי בקול רציני

דני:."אני נשבע" הוא חייך ועשה שבועת צופים

אני:."אני רצינית, תישבע"

דני:."תירגעי, אני נשבע. למרות שלא סיפרת לי את כל הספור" הוא היה נשמע רציני

אני:."יום יבוא ותדע הכול"

דני:."אני בספק.."

-

שני:."תדעי לך שהיה לי מאוד קשה להשיג את כל מה שביקשת?"

רות:."אמרת לי כבר,.. ותפסיקי להגזים"

שני:."עבר הרבה זמן מאז"

רות:."לא

שני:."בטח שכן משהו כמו שנה"

רות:."טוב"

שני:."את לא יודעת כמה זמן ביליתי עם אלון רק כדי להסיח את דעתו כדי לגנוב לו את זה"

רות:."להשאיל, לא לגנוב"

שני:."להשאיל זה בהשאלה עם הסכמה"

רות:."טוב בסדר, אל תדאגי. הוא לא ידע שזו את. והוא ם לא ישים לב שזה נעלם"

-

אופיר סיימה להקליד את העבודה באנגלית, והדפיסה אותה.

אחר כך היא התקשרה לשירה.

"הלו" שירה ענתה לטלפון

אופיר:."מנשמע?"

אני:."טוב ואיתך?"

אופיר:."מעולה סופסוף סיימתי את העבודה באנגלית"

אני:."איזה מזל שאני קיימת, מה היית עושה בלעדיי?!" צחקתי

אופיר:."חח, עכשיו אפשר לישון בשקט"

אני:."מה עושה?"

אופיר:."זה נשמע כמו שיחה יבשה באייסי"

אני:."כן האא"

אופיר:."באלך לצאת לסיבוב, נאכל גלידה"

אני:."אוו נשמע נחמד, באלייי"

אופיר:."אז אצלך עוד 10 דקות?"

אני:."טוב"

לאחר 10 דקות אופיר באה אליי, לקחתי כסף מפתחות ופלאפון ויצאנו.

אופיר:."מחר סופשבוע, איזה אווושר" היא נאנחה

אני:."כן, זה היה סופשבוע ארוך"

אופיר:."אני ידפוק שינה הסופשבוע הזה"

אני:."חח גם אני"

אופיר:."מעתיקנית" היא הוציאה לי לשון.

אני:."מפגרת" צחקתי

אופיר:."באו היום אליכם היום האלה של המד'צים"

אני:."לא למה?"

אופיר:."סתם הם הסבירו לנו על הקורס וכל זה?"

אני:."את הולכת?"

אופיר:."כן יש טיולים שווים" הוא חייכה

אני:."רק בשביל הטיולים את נרשמת?"

אופיר:."חח כן יש סנפלינג, אופניים, קארטינג, פיינטבול.."

אני:."יאאא אולי אני ארשם גם?"

אופיר:."מה רק בשביל טיולים את נרשמת?" היא חיקתה אותי

אני:."לא האמת שזה יעזור לי לעבוד בקיץ בקייטנות וכל זה. את יודעת עבודה וכאלה"

-

דני שם מוזיקה במערכת והמשיך לפרוק את כל החפצים שלו מהארגזים, ולסדר אותם בחדרו.

הוא נזכר בחברים שלו, שם בכפר-סבא.

בכל הדברים שהיו שם, בביתו הישן, הידידים..הזכרונות הציפו אותו ברגשות. זה לא קל לעבור ממקום אחד למקום חדש.

הוא נזכר באותו יום שהוריו סיפרו לו את הבשורה, שהם עוברים לאריאל, הוא לא התנגד אבל הוא גם לא הסכים..

"דנייייייייי" ליאת אחותו הגדולה צעקה

"מההההההה" הוא צעק לה בחזרה

"תמניך את המוזיקה אני רוצה לישון" היא צעקה

דני:."מי יישן בשעה כזאת?" הוא המניך את הקול

ליאת:."ואחד ומשהו בלילה עכשיו, כולם ישנים עכשיו"

דני:."טוב בסדר" הוא המניך את המוזיקה.

הוא נזכר ביום שהוא הגיע לפה, הוא ראה עיר יפה, מטופחת אך גם קטנה ושקטה.. הוא ידע שזה רק יועיל לו להיות בעיר שקטה וקטנה ולא בעיר גדולה מלאת סכנות יום יומיות.

הוא החליט לצאת שוב לריצת ערב, הוא נעל את נעלי הפורט שלו ויצא מהבית בשקט בלי שאף אחד ישים לב.

-

לאחר שאני ואופיר טחנו גלידה, הלכנו אליי הביתה לקחנו כמה סרטי DVD והלכנו לבייתה.

בזמן שחיברתי את המכשיר DVD לטלוויזיה בחדר שלה, היא ירדה לקומה הראשונה שם נמצא המטבח..והכינה פופקורן.

אופיר:."אז איזה סרט רואים?"  היא אמרה כאשר סגרה את הדלת בחדרה, וביידיה קערת פופקורן.

אני:."סטאפ אפ 2"

אופיר:."מעוולה" היא התיישבה על המיטה ואכלה פופקורן.

אני:."הנה זה מתחיל"

אופיר:."אבל למה לא שומעים?"

אני:."נראה לי זה על MUTE"

אופיר:."חח איך מבטלים את זה?"

אני:."עם השלט" אמרתי לה וביטלתי את ה-MUTE [מצב שקט] 

אופיר:."וואי תמניכי מזה אנשים ישנים פה" היא אמרה לאחר שהורדתי את ה-MUTE והווליום היה גבוהה.

אני:."ואני חשבתי שאת גרה לבד.."

אופיר:."שתקי הסרט מתחיל"

אני:."תראו את זאתי" זרקתי עליה פופקורן.

-

הבוקר הגיע, ויחדיו גם יום שבת.

הבית היה ריק, כולם נסעו למשפחה ונשארתי לבד בבית, טוב בערך.

רק אני והכלב הקטן שלי, סנופי.

צחצחתי שיניים, הכנתי לעצמי שוקו והתחברתי לאייסי, שמתי לב שאופיר מחוברת אז שלחתי לה הודעה.

XOXOXOXOXOXOXOXOXOX

אני-?

אופיר- ??

אני-???

אופיר????

אני-?????

אופיר-??????

אני-ממש בוגר מצידנו ;)

אופיר- חחחח [=

אני-מה קורה?

אופיר- טוב ואיתך

אני- מעולה, יש לי בוקר שקט בלי מוזיקה מזרחית.

אופיר- איפה כולם? נסעו?

אני- קלעת בול

אופיר- מאאאאגניב, עוד 10 דקות אני אצלך..

אני-חח מה השעה בכלל?

אופיר- 12 בצהריים

אני- טוב

אופיר- ביי

XOXOXOXOXOXOXOXOXOX

אופיר התארגנה ולבשה מכנס שחור קצר, חולצה לבנה ואולסטר שחור. היא התאפרה קצת, סידרה את השיער,

ולקחה את ה-MP שלה, את הפלאפון, ויצאה מביתה

בדרך לביתה היא ראתה את דני, לבוש בבגדי ספורט, זורק חפצים לפח.

"היי" היא אמרה כאשר התקרבה אליו

"ו' " הוא השיב בחזרה.

אופיר:."מצחיק אתה" היא חייכה חיוך ציני "מה קורה?"

דני:."טוב ואיתך?"

אופיר:."סבבה, מה אתה זורק?"

דני:."סתם חפצים שאני לא צריך"

אופיר:."אהה טוב ביי" היא המשיכה ללכת

"חכי רגע" הוא אמר אחרי כמה שניות

אופיר הסתובבה וענתה "מה?"

דני:."לאן את הולכת?"

אופיר:"לשירה, סתם יש לה בית ריק אז הולכים להתנחל"

דני:."טוב תהני" הוא חייך

"רוצה לבוא" אופיר אמרה לאחר כמה שניות של שתיקה"

דני:."לא מה, לא נעים"

אופיר:."נו עזוב אותך שטויות"

דני:."לא צריך מקסימום פעם הבאה אני לא רוצה שהיא תכעס."

אופיר:."אל תדאג היא לא תכעס, נו אתה לא מכיר את שירה..מי שבא ברוך הבא"

דני:."נראה לך?"

אופיר:."נו יאללה בוא"

דני:."טוב תתקדמי שתי שניות אני בא"

אופיר:."טוב"

דני עלה מיד לבייתו התארגן במהרה והדביק את צעדיה של אופיר.

אופיר:."מה קורה?"

דני:."דיברתי עם שירה"

אופיר:."תקשיב אל תלחץ עליה בדברים האלה"

דני:."אני יודע"

אופיר:."תראה זה באמת קשה, היא השתנתה המון והיא לא תוכל להתמודד עם עוד דברים עכשיו, היא פשוט תישבר"

דני:."איך הכול התחיל?"

אופיר:."את הגרסה האמיתית אני עוד לא שמעתי, אבל לפי מה שהבנתי זה התחיל לני שנה ומשהו. היא רבה עם ההורים שלה, אבל זה היה ממש רציני יותר מתמיד. היא עזבה בוכה את הבית או משהו כזה ואז היא ראתה את אלון אני לא יודעת אם הוא ניצל את החולשה שלה או משהו אבל היא סיפרה לו הרבה דברים ולמחרת הוא רץ וסיפר הכול לפאקצות האלה שהיו כאילו חברות שלה.

הם כולם שם צחקו לה ולעגו לה, הם לא הבינו שזה באמת, אף אחד שם לא הבין מה עבר עליה, זה היה נראה להם מוזר.

אבל מה שבאמת חשוב, שזה שבאותו היום היא לא חזרה לדבר עם ההורים שלה. ובטח שלא עם ה'חברים' שלה."

דני:."וואי" גם לדני היה קשה לעכל את כל מה שאופיר סיפרה לו. במיוחד שהוא עוד לא עיכל את מה ששירה אמרה לו כמה ימים לפני.

אופיר:."אבל היא לא כזאת מסכנה, היא השתבחה בהמון דברים"

דני:."השתבחה?"

אופיר:."היא לא רואה את זה, היא תמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה. אבל כל הדברים כמו שאמרתי לך שהיא השתבחה היא פשוט חושבת שזה משהו שכולם יכולים לעשות, שזה משהו לא מיוחד גם לא. היא פשוט לא רואה את זה"

דני:."פאק אני לא מבין אותך, על מה את מדברת?"

אופיר:."אתה חייב לראות את שירה משחקת כדורגל, היא כ"כ טובה. איך היא חוטפת כדורים, מקפיצה אותם, בועטת לשער. היא כ"כ טובה. היא פעם גם רקדה. אין אתה חייב לראות אותה רוקדת, אבל לא במועדונים וכאלה. היא כ"כ טובה בזה היא רוקדת היפ-הופ ובריקדאנס והיא כ"כ טובה בזה.היא מנגנת בגיטרה קלאסית ושמלית, יש לה קול מדהים ואנחנו עוד לא מדברים על העובדה שהיא גמישה בטירוף ויודעת לעשות סלטות וכל מה שאתה רוצה."

דני:."מה כל זה עוזר לה אם אין לה את הדבר שהיא הכי זקוקה לו?"

אופיר:."אני לא יודעת, אבל היא תמיד נשארת אופטימית. היא לא מתלוננת על כמה שרע לה"

דני:."זה טוב, אבל זה לא מספיק"

אופיר:."תראה היא תמיד אומרת שהיא לא מיוחדת ושונה, אלא שהיא כמו כולם. רגילה. אבל היא לא. תראה את כל הדברים שהיא יודעת לעשות. היא חושבת שכולם יודעים לעשות את זה שזה לא מיוחד רק לה. היא פשוט טועה ולא לא מבינה את זה."

דני:."אז למה את לא מדברת איתה על זה. אומרת לה את כל מה שאת אומרת לי עכשיו"

אופיר:."כי לפעמים צריך לדעת לשתוק."

"אז איך זה שהיא כ"כ טובה בכדורגל" דני אמר לאחר כמה דקות של שתיקה.

אופיר:."זה כבר סיפור אחר. אולי יום אחד אני אספר לך.. או שהיא תספר לך" הוא חייכה.