לישון בלי לחלום-דרמת נעורים!

פרק חדש, מקווה שתהנו.

מהפרק הקודם:

אופיר:."תראה היא תמיד אומרת שהיא לא מיוחדת ושונה, אלא שהיא כמו כולם. רגילה. אבל היא לא. תראה את כל הדברים שהיא יודעת לעשות. היא חושבת שכולם יודעים לעשות את זה שזה לא מיוחד רק לה. היא פשוט טועה ולא לא מבינה את זה."

דני:."אז למה את לא מדברת איתה על זה. אומרת לה את כל מה שאת אומרת לי עכשיו"

אופיר:."כי לפעמים צריך לדעת לשתוק."

"אז איך זה שהיא כ"כ טובה בכדורגל?" דני אמר לאחר כמה דקות של שתיקה.

אופיר:."זה כבר סיפור אחר. אולי יום אחד אני אספר לך.. או שהיא תספר לך" הוא חייכה.

פרק 5 - "צעד נוסף"

-

12 בצהריים, אורית רק התעוררה משנתה.

היא הלכה לצחצח שיניים ולאחר מכן החליטה להעביר על עצמה מקלחת קצרה.

כשסיימה היא לבשה מכנס לבן קצר וגופיית סבא לבנה, ואחר כך התיישבה קצת על המחשב.

"הלו?" היא ענתה לאחר כמה צלצולים

"היי מעניינים?" ענבר שאלה מעבר לקוו

אורית:."סבבה, עכשיו התעוררתי"

ענבר:."האא, תקשיבי חשבתי אולי תבואי אליי קצת, נעשה משהו..גם דיי התבאסתי שלא הלכנו אתמול לים זה היה אמור להיות לכבוד היום הולדת שלי"

אורית:."כן" היא נשמעה קצת מבואסת "לא'משנה חשבתי קצת וגם ככה עוד כמה ימים סוכות נסע לים"

ענבר:."כן רעיון מצויין" חיוך עלה על פניה.

אורית:."ברור" היא סיננה לעצמה.

ענבר:."אז את באה אליי?" היא אמרה בקול מאושר

אורית:."לא נראה לי, הרבה זמן לא ראיתי את יובל ואני ממש מתגעגעת אליו"

ענבר:."האא בסדר"

אורית:."אל תתבאסי"

ענבר:."לא בסדר, ביי"

אורית:."ביי"

אורית התיישבה על כיסא המחשב והתחברה לאייסי.

איזה מפגרת הילדה הזאת, כל דבר היא חושבת שקשור אליה ואל היום הולדת המפגרת שלה היא חשבה לעצמה חח אם היא רק ידעה שהים בוטל רק בגלל שרציתי לצאת לשופינג במקום ללכת לים.. עלק האוטובוסים חזרה לאריאל בוטלו, איך היא בולעת כל דבר הפתאט הזאת היא גיחכה.

XOXOXOXOXOX

אורית- מאמי?

יובל-האא?

אורית- מה קורה?

יובל- הכול טוב יפה שלי

אורית- באלך לעשות משהו יחד? הרבה זמן לא בילינו יחד

יובל- יחד?

אורית- כן..באלך לבוא אליי

יובל- טוב מאמי, עוד רבע שעה אני אבוא אלייך.

אורית- טוב אל תאחר

יובל- ברור

אורית- טוב ביי מאמי

יובל- אני אוהב אותך

אורית- גם אני אוהבת אותך  :]

XOXOXOXOXOX

לאחר רבע שעה יובל בא ודפק על דלת בייתה.

"אני אפתח" אורית צעקה ופתחה את הדלת

יובל:."יפה שלי" הוא חיבק אותה ונשק לה על שפתיה.

אורית:."בוא" היא משכה אותו אחריה

יובל:."לאן?"

אורית:."לחדר שלי, יש לי הפתעה בשבילך"

יובל:."נשמע טוב"

אורית:."זה באמת טוב" היא פתחה את דלת חדרה.

המצעים היו בצבע אדום חושני, האור כבויי האור היחיד שיש זה מכמה נרות דולקים.

"אני אוהב אותך" הוא נישק אותה בפראות נשיקה ארוכה, הלשונות שלהם שיחקו אחד עם השני נשיקה ארוכה, הפכה לנשיקה מתוקה, רכה.

יובל ליטף את כל גופה בחושניות, נשק על צווארה ..."יובל חכה" אורית אמרה והתנתקה ממנו

יובל:."מה קרה מאמי?"

אורית:."ההורים שלי יכולים להיכנס"

יובל:."הם לא" הוא נעל את הדלת וחזר לנשק אותה.

"אורית?" אמא קראה לה ודפקה על דלת חדרה.

אורית:."מה אמא?"

אמא:."תפתחי את הדלת אני רוצה להביא לך משהו"

אורית:."לא עכשיו"

אמא:."אורית אני אמרתי משהו"

אורית:."טוב. היא כיבתה מהר את כל הנרות הדליקה את האור ועשתה את עצמה מתכתבת באייסי.

אמא:."מה קרה לקח לך הרבה זמן לפתוח, ולמה נעלת בכלל?"

אורית:."כי ככה סתם, אתם תמיד נכנסים לי לחדר בלי לדפוק אז אני נועלת."

אמא:."טוב, הנה קחו שיהיה לכם" היא הגישה להם מגש עם שתיה וקצת חטיפים"

יובל:."תודה לא היית צריכה"

אמא של אורית חייכה ויצאה מהחדר.

אורית:."אחח האמא הזאת" היא סגרה את הדלת ונעלה אותה. "אז איפה היינו?"

-

סיימתי סופסוף לנקות את כל הבית, הוא כ"כ נקי פתאום, בלי הפרעות של ה"משפחה" שלי.

התיישבתי על הכיסא המחשב בסלון, והתחברתי שוב לאייסי.

לאחר כמה דקות נשלחה לי הודעה ממורן.

מורן הייתה חברה מאוד טובה שלי, סמכתי עליה. היא לומדת שנה מעליי ובתחילת השנה עברה לבצפר שלי.

לאחר שבוע הקשר בינינו התנתק, דיברנו רק מידי פעם כשמישהי הייתה צריכה טובה מהשניה.

מורן טיפה יותר נמוכה ממני, יש לה שיער חום מתולתל ועיניים כהות.

XOXOXOXOXOX

מורן-פה?

אני-כן

מור-מה קורה?

אני- טוב ואיתך?

מורן-טוב, יש חדש?

אני- לא

מורן- וואי כמה זמן לא דיברנו

אני- כן ההא

מורן- תגידי באלך להיפגש? סתם נאכל גלידה או משהו..

אני- אני לא יכולה

מורן- למה?

אני- קבעתי משהו

מורן- האא, אז אולי מחר =]

אני- אולי..טוב אני צריכה ללכת.

XOXOXOXOXOX

סגרתי את חלון ההודעות ופתחתי את הדלת.

אופיר:."היי" אופיר אמרה וקפצה עליי "הבאתי אורח" דני נכנס בדלת

אני:."היי מנשמע?" הבאתי לו נשיקה בלחי

אופיר:."מצאתי אותו בדרך אז הבאתי אותו.." היא חייכה

אני:."הבאת אותו? מה הוא זבל..?!" חייכתי

אופיר:."כן מה לא רואים?"

דני:."נו ראו את המכוערת הזו" הוא נתן לה מכה קטנה בכתף

כולם צחקו, אחר כך באו כמה שניות של שקט. "אממ" אופיר מילמלה. "לכי תעשי לו סיור בבית, ואני.." היא נעצרה לחשוב "אני אלך לשתות" היא הלכה לכיוון המטבח.

דני:."היא רצינית?" חייכתי

אני:."חח כן"

דני:."נו יאללה תעשי לי סיור בבית" הוא הלך לכיוון המסדרון.

אני:."לא שיש הרבה מה לראות" סיננתי. "זה בחדר של ההורים שלי" הצבעתי על הדלת " זה השירותים" הצבעתי על הדלת שלו "זה האמבטיה" הצבעתי גם כן על הדלת שלו "וזה החדר שלי!" לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת.

דני נכנס לחדר, זה היה מוזר. שני מיטות קומותיים משני צידי החדר, מצד אחד שולחן עבודה, עליו יש עוד מחשב וכמה ספרים זרוקים, ומהצד השני ארוניות כולם פתוחות, מבולגנות, רק אחת..סגורה.

דני:."וואו....אז איפה את ישנה?"

אני:."אני..פה" הצבעתי על המיטה הימנית למטה.

דני:."הכי מסודרת"

יצאנו מהחדר והתקדמנו לחדר ארונות.

דני:."אפשר להיכנס?"

אני:."כנס"

דני:."צפוף פה"

אני:."כן יש פה יותר מידי ארונות"

דני:."שמתי לב" הוא צחק "אז איפה כל הגיטרה שלך?"

אני:."פה"

דני:."איפה פה?"

אני:."מעל הארונות"

דני:."חח לא שמים לב בכלל"

אני:."זאת הכוונה"

דני:."אפשר לראות אותם?"

אני:."כן בטח" טיפסתי על מדפי הארונות "זאת הגיטרה השינה של סבא שלי שניגנתי עליה רק חצי שנה"

דני:."מה?"

אני:."חח אחר כך קנו לי גיטרה הרבה יותר טובה וחדשה, מהגיטרה הישנה של סבא, הנה החדשה?"

הורדתי אותה והנחתי אותה על הרצפה

דני:."ומזה שם?"

אני:."אוו זה משהו מיוחד?"

דני:."נשמע מעניין"

אני:."זה לא"

דני:."אז מה זה?"

אני:."חשמלית"

דני:."את מנגנת גם על גיטרה חשמלית?"

אני:."כן, התחלתי בכיתה ז'"

דני:."אפשר לראות אותה?"

אני:."כן" הורדתי לו אותה והוא הוציא אותה מהתיק שלה

דני:."וואו היא יפה"

אני:."כן, כל חופשת הקיץ עבדתי רק כדי לקנות אותה"

דני:."רציני קנית אותה לבד?"

אני:."כן....טוב באלך גלידה?" אמרתי לאחר כמה שניות של שקט.

דני:."אוקי" הוא חייך

אני:."אופיר באלך גלידה?....אוו אני רואה שהתמקמת לך" אמרתי לאחר שיצאתי מהחדר וראיתי אותה שוכבת על הספה ורואה טלוויזיה.

אופיר:."כן, חח אחלה ספה"

אני:."אני שמחה שאת נהנת"

אופיר:."נו מה לעשות התעכבתם.."

אני:."חח רוצה גלידה?"

אופיר:."כן" הלכתי למטבח להביא גלידה "אז מה דני?   זה היה סיור ארוך מידי לבית קטנטן כזה האא"

דני:."מנסה לרמוז משהו"

אופיר:."לא רק ציינתי עובדה" היא חזרה להביט בטלוויזיה.

חזרתי מהמטבח ושמתי את הכלים על השולחן בסלון

דני:."מזה?"

אני:."זה 3 סוגים של גלידה, תכיר. חח קח מה שבאלך"

דני:."וואלה?"

אופיר:."וואי נראה טוב" היא קמה מהספה ושמה לעצמה גלידה בצלחת

אני:."שמנה..דני אתה מוזמן לקחת גם"

דני:."כן שהשמנה תסיים"

אופיר:."מזה ככה לרדת עליי מאחורי הגב?"

דני:."אנחנו לא מאחורייך אנחנו לפנייך"

אופיר:."אהה" היא חייכה חיוך מטומטם ואכלה את הגלידה שלה.

-

רות נכנסה למתחם הבריכה יחד עם נטלי שני וענבר, הם מרחו אחת על השנייה קרם הגנה ונכנסו למים.

נטלי:."איזה חתיך החדש"

שני:."הוא נחמד"

ענבר:."לא נכון הוא באמת חתיך"

רות:."איזה חתיך ואיזה נעליים, אין באריאל בנים חתיכים בכלל"

נטלי:."נכון"

שני:."אז מה עם תומר, נטלי?"

נטלי:."לא יודעת זורמים"

רות:."באמת?"

נטלי:."כן, אתן יודעות..מתקדמים."

ענבר:."אז אתם חברים או לא?"

נטלי:."לא יודעת זורמים כזה"

שני:."מה קשור זורמים, מה את מפגרת? מה יש בניכם?" היא הרימה את קולה.

נטלי:."לא יודעת מה את צועקת עליי" כל הבנות נכנסו למים ונעמדו ליד המעקה.

שני:."כי את מפגרת, את לא יודעת מה יש בניכם אבל אתם "זורמים""

נטלי:."כן.."

רות:."מפגרת" היא סיננה.

רות הסתכלה על השא כאשר באותו זמן הציפו אותה זיכרונות מלפני שנה וחצי שנתיים.

איך הם ישבו על הדשא וצחקו, כל החברים, הם היו הרבה אנשים, המון חברים שהיה להם כ"כ טוב ביחד.

אבל עם הזמן, הכול נעלם..כולם התפזרו, השתנו, שכחו מהכל.

"רות, רווווות?!" אלון קרא לה והוציא אותה מריכוז.

רות:."היי, מה? מנשמע?" היא אמרה מהר.

אלון:."הכול מצוין...בניגוד אלייך"

רות:."אהה לא סתם חשבתי על משהו"

אלון:."אפשר לשאול על מה?" הוא התיישב לידה על שפת הבריכה וטבל את רגליו במים

רות:."לא סתם לא חשוב"

אלון:."טוב"

רות:."נו יאללה אתה נכנס?"

אלון:."כן עוד רגע"

רות:."שום רגע יאללה בוא" היא תפסה את ידו ודחפה אותו למים.

אלון:."חכי חכי שאני אתפוס אותך"

רות התחילה לברוח תוך כדי שחיה למים העמוקים, אלון ישר התחיל לשחות אחריה, לאט לאט הוא התחיל להדביק את צעדיה, הוא התחיל לשחות מהר יותר, ויותר מהר, עד שהוא תפס אותה בגבה, היא הסתובבה אליו, הם היו קרובים אחד אל השני, הרגישו את הנשימות של השני עליהם, הוא התקרב אליה, אך היא נכנסה מהר למים והתחיל לשחות לסולם, ויציאה מהמים.

-

דני:."שירה אולי תנגני לנו משהו?" הוא אמר כאשר פיניתי את צלחות הגלידה למטבח.

אופיר:."כן אולי תנגני לנו משהו" היא פנתה אליי "דני אתה לא מבין איזה יפה היא שרה"

דני:."נו יאללה תשירי משהו"

אופיר:."כן נו יאללה שירה, בבקשה" היא אמרה בול מתחנף.

אני:."טוב נו, אם אתם כ"כ מתעקשים" הלכתי להביא את הגיטרה מחדר הארונות

דני:."מה את שרה?"

אני:."אממממ" ניסיתי לחשוב על שיר מוכר שאני יודעת לנגן "כל השבוע מרגיש כמו שבת, את מכירים?"

דני:."כן של משהו בנאי"

אני:."בדיוק.. שנייה צריך לכוון את הגיטרה"

דני:."את יודעת לכוון גיטרה?"

אני:."כן"

לאחר כמה דקות סיימתי את לכוון אותה והתחלתי לנגן ולשיר.

כל השבוע מרגיש כמו שבת - בועז בנאי

"חלומות גדולים

רגעים דלים

זה לא אומר כלום בשבילי

ממש כמו לשבת

מאסר עולם

על רצח שלא קרה מעולם

לא מוצא מילים

כוכב סרטים אילמים

הלוואי והייתי יכול

לנהוג קצת אחרת

משטרת המחשבות

חייבת לעשות חיפוש בראשי

ולי לא אכפת

כל השבוע מרגיש כמו שבת

ממשיך במשחק

אבא גנרל

עומד על המגדל

רואה את הכול מסביב

לא מלמטה

נחשים מטפסים

אמא סוגרת את כל התריסים

חלומות גדולים

רגעים דלים

זה לא אומר כלום בשבילי

ממש כמו לשבת

מאסר עולם

על רצח שלא קרה

ולי לא אכפת

כל השבוע מרגיש כמו שבת

אני לא מתייסר

על מה שלא מסתדר

חלומות גדולים

רגעים דלים

זה לא אומר כלום בשבילי

ממש כמו לשבת

מאסר עולם

על רצח שלא קרה מעולם

זה לא אומר לי כלום

ולי לא אכפת...

ואת יודעת את זה

חלומות גדולים

רגעים דלים

זה לא אומר כלום בשבילי

ממש כמו לשבת

מאסר עולם

על רצח שלא קרה מעולם."

דני:."וואי את שרה מדהים"

אופיר:."אמרתי לך"

אני:."דיי נו תמשיכו.." חייכתי

דני:."תביאי שנייה את הגיטרה" הבאתי לו אותה

אופיר:."אתה יודע לנגן?"

דני:."כן לא..בערך"

אני:."מסתומרת?"

דני:."בקטנה כזה חבר שלי מכפר סבא לומד לנגן אז הוא לימד אותי בקטנה כזה."

אני:."מניאק ולא אמרתי לי שאתה יודע לנגן?" נתתי לו מכה

דני:."אווו אם הייתי יודע שתגיבי בכזאת אלימות הייתי אומר לך ממזמן"

אני:."מכוער" סיננתי

אופיר:."תנגן משהו"

אני:."כן בוא נראה מה אתה שווה"

דני:."יווווו"

אני:."נו יאללה נגן משהו"

דני:."כמו מה?"

אני:."אביב גפן"

דני:."אממ מכירות את: "זה רק הלב שכואב לך"?"

אופיר:."כן שיר יפה"

אני:."נכון יאללה תנגן, ותשיר כן.."

דני:."נראה לך?! אני לא יודע לשיר"

אופיר:."זה מה שכולם אומרים, כולל שירה" היא הסתכלה עליי במבט חשדני

אני:."נו יאללה תנגן כבר"

דני:."טוב מה לחץ" הוא לקח את הגיטרה והתחיל לנגן ולשיר.

זה רק הלב שכואב לך-אביב גפן.

"עיגולים שחורים במקום עיניים -

רואים עלייך, שלא נרדמת.

אל תרגישי מיוחדת,

את לא הראשונה ששיכורה.

בבת אחת פתאום צוחקת,

זורקת חיוכים לכל אחד.

אבל בפנים את מתפללת,

בואי, רוח.

השדים באים בלילה,

קולעים צמות מהכאב.

זה רק הלב שכואב לך,

אל תדאגי...

זה רק הלב

על הבמה בצד עומדת.

כשאני בזרקורים, זה קל להתאהב.

זה רק הלב שכואב לך,

אל תדאגי...

זה רק הלב

אמרת שאת רוצה לברוח,

כדי לשכוח ת'עיר הזאת.

אבל את אף-פעם לא עוזבת,

את מכורה כבר לבעיות.

הלכת לים, חיכית לי ולא באתי.

כי ראיתי כבר יותר מדי זריחות.

צעקת לכוכבים שמעלייך-

בואי, רוח.

התחלתי לשיר עם דני

השדים באים בלילה,

קולעים צמות מהכאב.

זה רק הלב שכואב לך,

אל תדאגי...

זה רק הלב

אז תחלמי שאני שר לך,

שאני חושב עלייך כשאני כותב.

זה רק הלב שכואב לך...

אל תדאגי,

זה רק הלב."

אני:."וואו אתה שר ומנגן מדהים" אמרתי בהתלהבות.

דני:."מה את מגזימה?"

אופיר:."נכון מה את מגזימה, הוא שר ממש מכוער" היא אמרה בצחוק

דני:."את נורא מצחיקה"

אופיר:."נכון כמו שאתה שר ומנגן יפה"

אני:."חח שני טיפשים" חייכתי.

-

קמתי בבוקר, לבשתי מכנס סקיני שחור כפכפים חומות, וחולצת בצפר חומה.

שתיתי במהירות שוקו והלכתי לבצפר.

הזמן האחרון עבר לי כ"כ מהר, עוד יומיים יוצאים לחופשת סוכות. סופסוף קצת חופש.

הגעתי לכיתה, התיישבת על אחד השולחנות, ונשענתי על הקיר.

"היי" מירית אמרה והתיישבה לידי, היא הייתה נראת מבואסת.

אני:."היי, מה קורה?" היא שתקה ולא הפסיקה להביט בנקודה לא ברורה על הקיר

מירית:."הוא מת"  היא אמרה בפתאומיות.

מקווה שאהבתם. ניסיתי לעדכן אתמול אבל ישראבלוג לא שמר לי.

תהנו ושיהיה לכם שבוע נעים.