לישון בלי לחלום-דרמת נעורים!

בפרק הקודם:

פרק 6 - "נקודה למחשבה."

אני:."מה?"

מירית:."הוא מת" היא עדיין נשארה קפואה

אני:."כן את זה כבר הבנתי אבל מי?" נלחצתי

מירית:."הוא"

אני:."מה עובר עלייך? מי מת?"

מירית:."חח סתם תירגעי, עובדים עלייך" צחקה

אני:."חח מניאקית הפחדת אותי" נתתי לה מכה קטנה.

מירית:."יש לי עתיד אה?"

אני:."כ.....כן" גמגמתי

מירית:."אז מה קורה איתך?"

אני:."מה קורה איתי?"

מירית:."אני יודעת...את והחדש?"

אני:."אנחנו ידידים"

מירית:."ידידים?" היא שאלה בחשדנות

אני:."כן מירית, ידידים.. ורק ידידים"

מירית:."תראי קראו דברים מעולם"

אני:."מה קשור? וחוץ מזה אני לא יודעת עליו כלום.."

מירית:."גם אני חברה שלך ואני לא יודעת עלייך כמעט כלום"

אני:."אני זה לא נחשב"

מירית:."גם הוא לא נחשב!"

אני:."מה?"

מירית:."כלום, אבל תסמכי עליי, אתם עוד תהיו ביחד"

אני:."כן בטח..שניה" הפלאפון שלי צלצל "הלו?" עניתי

"היי שירה מנשמע? זה דן..דני"

אני:."הכל טוב ואיתך?"

דני:."גם,, אממ.. תגידי למורה שאני לא אגיע היום, טוב?"

אני:."טוב אבל בשביל זה התקשרת"

דני:."כן למה?"

אני:."חח סתם, כי הדברים האלה לא ממש מעניינים את המורות פה אבל שיהיה"

דני:.בבצפר הישן שלמדתי כל דבר היינו צריכים להודיע למורה, אז זה כבר הפך להרגל"

אני:."טוב, אני צריכה לנתק היה צלצול לפני כמה דקות"

דני:."ביי"

אני:."ביי" מה הוא מתקשר אליי? חשבתי לעצמי שיתקשר לחבר הזה שלו, אלון.

מירית:."מי זה היה?"

אני:."דני"

מירית:."אמרתי לך.." היא קמה והלכה לכיתה שלה

-

יובל:."בוקר טוב יפה שלי" התקרב ונתן לה נשיקה

אורית:."בוקר טוב"

יובל:."משנמע?" הם נכנסו לבצפר

אורית:."בכל טוב, תקשיב אתה רוצה לבוא איתי ועם המשפחה שלי ללונה גל?"

יובל:."כן, אוקי"

אורית:."טוב אז אני אדבר איתך כבר"

יובל:."סבבה"

אורית:."טוב יש לי שיעור עכשיו, נדבר בהפסקה" היא נתנה לו נשיקה קטנה על השפתיים והלכה.

-

"איזה שיעור יש עכשיו?" אופיר שאלה אותי לאחר הצלצול שהודיע על סיום ההפסקה.

אני: "איזה מזל שאנחנו באותו כיתה"

אופיר: "אה" היא צחקקה

אני: "אבל ספורט"

אופיר: "אה מגניב, בואי"

הגענו לאולם הספורט, המורה הקריאה שמות והורתה לנו לרוץ סביב המגרש כחמישה פעמים.

אני: "יאללה אופיר יותר מהר"

אופיר: "שירה לא כולם מהירים כמוך"

אני: "גם לא כולם איטיים כמוך"

אופיר: "אוץ' "

אני: "טוב יש לי עוד סיבוב אחד" הגברתי את מהירות הריצה שלי

אופיר: "כן, תעזבי אותי כן לבד.. זה לא שלך נשאר עוד 2 סיבובים" חייכתי

"טוב בנות, היום אנחנו נעבוד על כושר. נעשה חימום קצר ולאחר מכן נעבוד על כל מיני דרים. ובשיעור הבא יהיה לכם מבחן על זה" המורה אמרה ותוך כדי התחילה לעשות חימום

אופיר: "כוסעמק היא והכושר שלה"  מלמלה

אני: "תירגעי חמודה, מה קרה? אז תתאמצי קצת."

אופיר: "הגוף שלי לא בנוי לזה" צחקתי

"אנחנו נעשה חמישה סטים של שכיבות שמיכה, מוכנות?" המורה אמרה והתחילה לספור

-

"את יודעת שאני ושני הלכנו להתנסות אתמול, במלצרות." נטלי אמרה באמצע שכיבות השמיכה

רות:."כן" מלמלה

נטלי:."את לא מבינה יצאתי עם טיפ של 200 שקל"

רות:."וואלה? יפה לך" ניקתה את ידייה והתיישבה

שני:."אני יצאתי עם מאה ומשהו אבל עדיין זה אחלה כסף"

רות:."רק שאתן קורעות את התחת שלכם שם עד לפנות בוקר ולמחרת יש לכם בצפר"

נטלי:."למה את ככה? גם לא בטוח שהתקבלנו"

שני:."כן יודיעו לנו היום או מחר"

רות:."טוב תעשו מה שבאלכם"

-

אני:."יאללה אופיר עוד סט אחרון, אל תתעצלי"

אופיר:."אין לי כוח" היא הפסיקה ונעמדה

"טוב בנות אנחנו נתחיל במתח אחת אחרי השנייה, מי רוצה להתחיל?"

"אני.." רות אמרה לאחר כמה שניות של שתיקה

"אוקי תטפסי על הסולם, תחזיקי, מוכנה?" שאלה המורה

רות:."כן"

"אוקי תעזבי רגליים ותיתלי באוויר" הוסיפה והפעילה את הסטופר

רות:."נו כמה זמן עבר?"

המורה:."חמישים שניות"

נטלי:."יפה רות, יאללה את תקבלי מאה"

רות:."כן, בניגוד לכמה בנות פה"

המורה:."60 שניות כבר, יאללה עוד 4 שניות את עוברת ותקבלי מאה"

שני:."מזה המבחן עכשיו?"

המורה:."גם, תעשו היום. ומי שרוצה לשפר תעשה גם בשיעור הבא"

נטלי:."לשפר את מה?"

שני:."את הציון מטומטמת" רות ירדה מהמתח

המורה:."68 שניות" היא רשמה ביומן

לאחר כמה בנות עליתי על המתח. "מוכנה?" המורה שאלה אותי

אני:."כן"

אופיר:."נו כמה שניות עבר כבר?" אופיר שאלה בקרנות לאחר זמן מה

אני:."חח את שואלת כאילו את פה תלויה על המוט הזה"

מורה:."ארבעים ושמונה שניות" שיפרתי את האחיזה שלי

אני:."משעמם פה למעלה" שברתי את השקט שנוצר

אופיר:."מה את רוצה לשחק כדורגל שם למעלה?"

אני:."למה לא?" עשיתי תנועה כאילו אני בועטת בכדור

המורה:.טוב עברו כבר 60 שניות"

אני:."טוב נעשה עוד דקה ונרד"

"מה איך את יכולה? את לא עייפה?" אמרה אחת הבנות

אני:."לא זה ממש קל, תראי אני עוד חצי דקה אני אעשה מתח"

"את עכשיו עושה מתח"

אני:."לא, מתח במקור זה לא רק להיתלות על המוט הזה, זה כשאת נתלת על המוט ומרימה את עצמך. הבנת?"

"לא" היא השיבה

אני:."נו ככה" הדגמתי לה מספר פעמים

אופיר:."טוב נו כמה זמן היא תלויה שם כבר?" פנתה למורה

מורה:."97 שניות"

אופיר:."טוב יאללה תרדי" צחקתי וירדתי מהמוט לאחר כמה שניות

מורה:."יפה, 101 שניות"

כל הבנות המשיכו לעשות מתח בזו אחר זו, נטלי החזיקה 35 שניות, שני כ-42 שניות, אורית 28 שניות, ענבר 57 שניות ואופיר 49 שניות, אחרי שמנעתי ממנה לרדת לפני.

-

נכנסתי לכיתה, התיישבתי על השולחן, נשענתי על הקיר ושמעתי מוזיקה ב-MP

עוד יומיים חופש, סוכות. לא רציתי חופש עכשיו, רציתי בצפר שגרה. כמה שפחות בבית יותר טוב.

"מה את שומעת?" עדן שאל והתיישב לידי

אני:."סתם, אתה לא מכיר"

עדן:."טוב..אז מה קורה? הרבה זמן לא דיברנו"

אני:."כן, אז מה אתה עושה חופש"

עדן:."סקס סמים ואלכוהול.."

אני:."אוו מצחיק אותה.."

עדן:."סתם לא'יודע נראה כבר, ואת?"

אני:."לא יודעת, האמת לא באלי חופש"

עדן:."תני לי לנחש, כמה שפחות בבית יותר טוב"

אני:."משהו בסגנון.."

עדן:."באלך נארגן משהו? נסע כולם לים נשאר לישון שם.."

אני:."מתי?"

עדן:."לא'יודע סתם בחופש נרד לים נעשה על האש, צחוקים."

אני:."בדיוק כמו פעם"

עדן:."חשבתי שלא תזכרי"

אני:."איך אני אוכל לשכוח?" הוא התקרב וחיבק אותי.

-

דני נכנס לביתו בשקט, שאף אחד לא ישמע ויש נכנס להתקלח לאחר ריצת הבוקר שלו. כשסיים לבש ג'ינס בהיר משופשף, וחולצה אפורה טיפה גדולה.

אחר כך הוא ירד במדרגות והתיישב בשולחן במטבח ליד אמא שלו.

"בוקר טוב חמוד, איך ישנת?" אמרה אמו של דני.

דני:."מעולה, לא תמיד יוצא לך לא לאכול 12 שעות לפני בדיקה סופר חשובה שאחריה לא תוכל לזוז 24 שעות"

אמא:."מה אני אעשה, אין לך ברירה אחרת."

דני:."כן יש לך"

אמא:."כן ואני אקח את הסיכון בזה שתמות לי?

דני:."לא, אבל לא דווקא אני קיבלתי את המחלה המפגרת הזאת? מה עשיתי רע בחיים?"

אמא:."אתה לא עשית כלום, אנחנו ניהלנו בעבר את השיחה הזאת ואני לא רוצה לחזור עליה, אתה יודע את דעתי בעניין"

דני:."כן ברור, ברור.."

אמא:."אז אתה יודע מתי יש לך אוטובוסים?"

דני:."כן אמא."

אמא:."אתה בטוח?"

דני:."כן אמא."

אמא:."אני מצטערת שאני לא יכולה לבוא איתך"

דני:."טוב אמא, עכשיו אפשר ללכת סופסוף?"

אמא:."כן, בהצלחה..ואם יקרה לך משהו אז מיד תתקשר"

דני:."לא יקרה לי כלום, ביי" הוא לקח את תיק הגב שלו והלך לכיוון תחנת האוטובוס"

כשהגיע האוטובוס, דני שילם לנהג והתיישב במושב האחורי. כל הנסיעה עד לבית החולים חשב על המחלה שלו, למה הגיע לו לקבל את המחלה הזאת? למה הוא?!. הוא באמת אהב את החיים, נהנה מכל רגע בהם, עד אותו יום כאשר גילו לו את המחלה הנוראית הזו.

כל אורך החיים שלו השתנה, הוא עזב את החברים שלו, ועבר דירה. פתאום הכול השתנה, הוא שונה, מיוחד, לא כמו כולם. ובדיוק מזה הוא פחד.

הוא אהב להיות כמו כולם, לא שונה, לא מיוחד, ואז באה מחלה שלו, הרסה, הפכה ושינתה את הכול.

כאשר הגיעה לתחנה דני ירד מהאוטובוס והלך לכיוון בית החולים, למקום הוא אמור להיבדק.

בהתחלה הוא היה יחסית רגוע, רק מחשבות 'למה זה מגיע לי?!' צצו בראשו, אך כאשר הוא צעד את הצעד בתוך בית החולים.. מחשבות שונות, ואפילו מטרידות החלו לעבור לו בראש.

פתאום הוא פחד שהמחלה שלו תתגלה כחמורה, מחלה חשוכת מרפא, שהוא יצטרך לוותר על החיים, בלי להילחם. הוא תמיד היה מלא תקווה, תמיד נתן כזו לאחרים, אבל הפעם הוא לא יכל למצוא אותה. את התקווה הזאת שעזרה לו כ"כ הרה בחיים. לאן היא ברחה לו?

הוא התיישב על כיסא ליד החדר בו הוא אמור להיכנס להיבדק והוציא מהתיק הגב שלו את ההפניה.

הוא הסתכל עליה, הכול היה נראה כ"כ מוזר, הוא הסתכל על השעון, 11:50 הסתכל על ההפניה 12:00 עוד 10 דקות הוא אמור להיכנס, לבצע את הבדיקה שתקבע את מצבו, וזה באמת יחליט את גורלו.

הזמן היה נראה כמו נצח, הוא לא זז, כל שנייה נראתה כמו שעה,  באותו רגע הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו, הוא תפס את ראשו בשני יידו והסתכל על השעון, 11:59 עוד דקה הוא חשב לעצמו, הוא לא היה יכול לעמוד בלחץ, הלחץ המטורף הזה שלא נותן לו לנשום.

השעה התחלפה ל-12:00 בדיוק דני קם מהכיסא, תפס את התיק שלו, הסתכל על דלת החדר, על המסדרון, שוב על הדלת בחזרה אל המסדרון הארוך והריק. הוא לא הפסיק להרגיש את הלחץ, הייאוש, הפחד. הוא שוב מסתכל על דלת החדר בא הוא אמור להיבדק בחזרה אל המסדרון ועם היסוסים רבים ופחד גדול הוא רץ במסדרון ויצא מהר מבית החולים.

-

כבר עברו 30 דקות מתחילת השיעור, המורה לא הגיעה ונשארה עוד שעה שלמה עד סוף השיעור הכפול עם המורה.

עדן:."טוב בואי נלך החוצה, המורה כבר לא תגיע"

אני:."כן, נראה לי גם.."

עדן:."היי חבר'ה באלכם לצאת החוצה סתם לשבת בחוץ, המורה כבר לא תבוא לשיעור" הוא צעק לכולם בכיתה. חלק יצא יחד איתי ועם עדן החוצה ולאחר מכן התיישבנו בדשא.

עדן:."עוד יומיים חופשת סוכות, חשבתי אולי סתם נרד לים ליומיים נישן שם. יהיה כייף"

אלון:."כן בואו ניסע, יהיה ממש נחמד"

אורית:."כן גם לענבר היה יומהולדת לא מזמן, ולא חגגנו לה בסוף. נחגוג לה שם"

עדן:."כן אתם רואים זה מסתדר יופי, אנחנו חייבים לנסוע"

אני:."איזה יום היום?"

אלון:."רביעי"

אני:."אז נסע יום ראשון שני, סבבה?"

אורית:."יש לי משהו יום ראשון"

אני:."אז שני שלישי"

נטלי:."שני שלישי נשמע לי סבבה"

רות:."כן, גם לי"

עדן:."אז קבענו, לא מבריזים"

המשכנו לדבר, לקבוע דברים, ולתכנן.

-

"נו אורית" אמה צעקה לה

אורית:."אני כבר באההההה" היא צעקה בחזרה.

אורית יצאה מחדרה נעלה את הבית והלכה לכיוון המכונית. "מה לקח לך כ"כ הרבה זמן?" אמה שאלה אותה

אורית:."סתם התארגנתי, התאפרתי, את יודעת צריך להיראות טוב, לא משנה לאן הולכים"

אמא:."אנחנו בסך הכול הולכות לקניון לקנות בגדים, לא צריך להגזים"

אורית."וזאת הסיבה, אנחנו הולכות לקניון"

אמא:."טוב.." נכנעה.

אורית:."מתי אבא חוזר מחו"ל?"

אמא:."אני לא בטוחה, הוא התקשר אתמול כשהיית בבצפר, הוא אמר שהוא מתעכב. הוא היה אמור לחזור היום, אבל כנראה הוא יחזור עוד יומיים."

אורית:."טוב"

אביה של אורית עובד בחברת הייטק מצליחה, כל תקופה מסוימת הוא נוסע לשבוע שבועיים ולפעמים גם חודש"

אורית תמיד הייתה מתאכזבת מזה, לפעמים הוא מבטל את הטיסות שלו באירועים מיוחדים כמו הבת מצווה של ביתו [אחותה הקטנה של אורית] או הברית של בנו [אחיה התינוק של אורית] או אירועים בסגנון. אבל עדיין, הדמותץ האבית הייתה לה חסרה מאוד. גם כשהוא בארץ, הוא לא בדיוק בבית.

אורית יצאה מהקניון עם 4 סקיני ג'ינס, 5 גופיות חלקות צבעוניות, 2 זוגות נעלים ושמלה לאירועים.

-

התיישבתי ליד המחשב והתחברתי לאייסי שלי. שמתי לב שכמעט כולם היו מחוברים אבל לא באמת היה לי כוח לדבר עם מישהו אז מזערתי את האייסי וסתם ישבתי על הספה.

הלכתי לכיוון המחשב, שמתי לב שיש לי הודעה מדני.

XOXOXOXOX

דני-פהה?

אני-כן מה קורה?

דני- בסדר

אני- זה לא נראה ככה

דני- למה?

אני- לא באת לבצפר מאז שהתקשרת אליי, למרות שאמרת שתאחר..

דני- כן אני...סתם לא משנה

אני- זה כן משנה מה קרה?

דני-כל אחד והסודות שלו

אני- איזה רע.. ):

דני- אולי יום אחד אני אגלה לך

אני- מסתורי אתה..

דני- מסתבר, מה ככה?

אני- לא יודעת, משעמם ואיתך?

דני- לא משהו

אני- למה?

דני- סתם כואב לי הראש

אני- אתה מתלונן על זה כמו נקבה

דני- אוץ'

דני- חכי חכי שאני רואה אותך

אני- אוו מה תעשה לי

דני- אממממ

אני- אתה יודע שלאר מרביצים לבנות נכון

דני- ברור אני ג'נטלמן

אני- כן רואים

דני- אני ארביץ לך

אני- חשבתי שאתה ג'נטלמן ולא מרביץ לבנות. וגם אם כן אני דיי חקה אני אכסח אותך

דני- באמת?

אני- חשבתי שאופיר כבר הספיקה לספר לך

דני- מה?

אני- לא חשוב תשאל אותה, היא מחוברת. נעשה שיחת ועידה כזו באייסי

דני- טוב.

הוא הוסיף אות לשיחה שלנו.

אופיר- מה קורה?

אני- אופיר אם אני ודני נלך מכות מי ינצח

אופיר- את

אני- חחח דני רואה? אמרתי לך שאני חזקה

אופיר- לא זה לא שאת חזקה זה סתם הוא חלשלוש כזה

אני- מה?

דני- מה?

אופיר- חחחחחחח אבל היא באמת חזקה. אל תנסה אותה.

דני- חכו דקה אני הולך להכין לי תה וחוזר.

אני- תה? באמצע הקיץ?!?!

דני- אמרתי לך שאני לא מרגיש טוב

אני- אה לא עבדת עליי?

דני- חח לא

אופיר- שמישהו אחר יכין לך, איזה עצלנים..

דני- אפח'ד לא בבית, ההורים שלי בעבודה ואחותי בבצפר.

אופיר- איזה כיתה היא?

דני- יב'

אופיר- אה כמו אחותה של שירה

דני- באמת?

אני- כן

אופיר- וואי ממש משעמם לי, וגם לך שירה נכון?

אני- אני חוששת להגיד כן

אופיר- יש לי רעיון

אני- גם מזה אני חוששת

אופיר-חחח נו נלך לדני נארח לו חברה נשמור עליו, הוא לא מרגיש טוב.

אני- חחחחחח אני בעד

אופיר- מגניב

אני- דני?

אני- ????????????

אני- הוא מת.

אופיר- הוא הלך להכין לו תה

אני- אה, חבל :|

אופיר- חחח טוב לא חשוב, ניפגש כבר אצלו. את יודעת איפה הוא גר.

אני- כן בערך, טוב אני אסתדר.

אופיר- טוב

XOXOXOXOX

סגרתי את האייסי, לקחתי את הפלאפון ויצאתי לכיוון הבית של דני.

-

דני סיים להכין לו את התה ולאחר מכן עלה במדרגות לחדרו והתיישב ליד המחשב.

הוא החל לקרוא את השיחה שפספס. לאחר מכן שלח כמה סימני שאלה, לאחר כמה דקות שלא הייתה תגובה הוא הבין שהבנות כבר בדרך אליו. הוא החליף לבגדים קצת יותר נורמאלים מאלה שלבש ונשכב בינתיים על המיטה.

-

נאור:."אחי מה עם דני הוא גם בא?"

אלון:."לא יודע, הוא לא זמין בטלפון" הם נכנסו בשער לבריכה ומיד זיהו את גל מרחוק

גל:."אה מה קורה?"

אלון:."מה איפה כולם"

גל:."הבנות? שם יושבות" הוא הצביע עליהם, והבנים התקדמו לעברן.

אורית:."היי"

רות:."יאללה בנם אתם באים למים?"

גל:."רגע רק הגענו"

נטלי:."חח איזה בחורה" היא צחקקה

גל:."מה אמרת?" אמר בעצבנות

נטלי:."תירגע מה יש לך"

גל:."את אל תבואי ותרדי עליי שומעת?" הוא הרים את קולו

רות:."הלו תירגע, מה קרה לך?"

גל:."שזאתי לא תתחיל איתי למה זה לא יגמר"

אורית:."טוב יאללה עזבו אתכם שטויות בואו למים"

-

התקדמתי לכיוון ביתו של דני וכבר ראיתי מרחוק את אופיר, התקרבנו אחת לשניה ודפקנו על דלת ביתו של דני.

דני:."כנסו זה פתוח"

נכנסו לביתו וחיפשנו את דני, לא בדיוק ידענו איפה החדר שלו.

אני:."אמממ"

אופיר:."איפה אתה?"

דני:."בחדר"

אני:."וואלה?" חיפשנו את החדר שלו, אחרי שעברנו כל חדר בבית הגענו לחדר שלו.

אני:."וואי חדר מגניב" חדר ענק, יפה. מעוצב בטוב טעם.

אופיר:."לא, רק הקיר מגניב" היה לו קיר שחור עם כל מיני עיגולים לבנים מוזרים ומגניבים.

אני:."אז מה עושים?" התיישבתי על כיסא המחשב בחדרו

דני:."לא יודע אתם באתם"

אופיר:."בוא נכין לך תה חדש, זה בטח כבר קר"

אני ואופיר ירדנו למטבח, הרתחנו במים בקומקום  וחיטטנו בכל הארונות כדי להבין איפה הכוסות, התה, הסוכר, וגם כמה עוגיות.

אופיר פתחה כל ארון אפשרי וכל קופסא לא הפסיקה לרגע השאירה הכל פתוח.

שסיימנו להכין לו את התה ופיזרנו עוגיות בצלחת.

אופיר:."טוב בואי נביא לו"

אני:."לא, אני אביא לו. את תישארי פה ותנקי את כל הלאגן שעשית"

אופיר:."אני עושנה את זה בשבילו, לא בשבילך" היא הוציאה לי לשון

אני:."אוו רוצה לספר לי משהו?"

אופיר:."כן"

אני:."טוב אבל אחרי שאני אביא לו את התה"

אופיר:."והעוגיות.."

עליתי לחדרו והנחתי את התה והעוגיות על השולחן

דני."וואי איך מפנקים אותי פה, תבואו כל יום"

אני:."חמוד שלי אל תתרגל"

דני:."ואופיר?"

אני:."מסדרת את המטבח"

דני:."מסדרת את המטבח?"

אני:."אתה לא יודע מה היא עשתה שם. אני מבטיחה לך שהיא יודעת בדיוק מה יש לכם במטבח ואיפה"

דני:."מה?"

אני:."היא מוזרה כזאת"

אופיר:."מי מוזרה?" היא אמרה כאשר נכנסה לחדר.

אני:.סתם, מה יש לך ביד"

אופיר:."מצאתי אדוויל במטבח"

אני:."אמרתי לך"

אופיר:."קיצר חשבתי אולי תיקח כדור"

אני:."חשבת? את בטוחה?"

אופיר:."איזה הומור יש לך בזמן האחרון שירה.." חייכתי

דני:."אני לא בטוח שמותר לי"

אופיר:."למה?"

דני:."אממ לא חשוב, תביא" היא העבירה לו את הכדורים, ואני העברתי לו את כוס התה "תודה" הוא בלע את הכדור ולקח לגימה מהתה.

-

"אתה רואה אותם?" שאל ניב חבר של יובל כאשר נכנסו גם הם לשטח הבריכה.

יובל:."לא, בוא נחפש אותם בבריכה נשאל אותם איפה הם יושבים"

ניב:."טוב" הם התקדמו לעבר הבריכה וחיפשנו בעיניהם את כולם

"אורית, אלון.. נאור" הם צעקו "איפה אתם יושבים?" הם הצביעו להם על מקום מושבם

אלון:."יאללה תתארגנו מהר ובואו" הוא צעק לעברם

יובל וניב הניחו את התיק שלהם על הכיסאות, הורידו חולצה, נעליים ונכנסו לבריכה.

-

"אז מה אתם עושים בחופש?" שאלתי את אופיר ודני בדיוק כשהתיישבנו בסלון.

דני:."כלום"

אופיר:."לא נראה לי שמשהו מיוחד"

אני:."אז אני אגיד לכם מה אתם עושים בחופש, נוסעים לים. ליומים."

אופיר:."מה?"

אני:."סתם היום בשיעור הבריזו לנו אז סתם דיברנו החלטנו לסוע לים ליומיים, כולם."

דני:."מי זה כולם?"

אני:."אני אורית ענבר רות שני נטלי מירית נאור יובל גל ואלון"

אופיר:."איך מירית?"

אני:."באמת לא שמת לב שהיא הלכה לשירותים ולא חזרה?"

אופיר:."חחח טוב מגניב"

דני:."מי זה גל?"

אני:."נו הגבוהה עם השיער החום.."

דני:."אה אוקיי"

המשכתי לספר להם את כל הפרטים ובינתיים משפחתו של דני חזרה, וערב כבר ירד.

"אתם לא רוצים לאכול משהו?" אמו של דני שאלה

אופיר:."כן בואו נאכל משהו"

הלכנו למטבח ואכלנו קצת קורנפלקס. כשסיימנו עלינו לחדר של דני וחיפשנו סרטים לראות.

אני:."מה קרה ביס אין סרטים לראות!?"

דני:."כן נדיר"

אני:."יש פה איזה סרט שמתחיל רוצים לראות? זה דרמה."

דני:."איזה סרט זה?"

אני:."בנעליה" עיקמתי את פרצופי

אופיר:."טוב אין משהו אחר לראות?"

אני:."לא"

התיישבנו על המיטה של דני, אכלנו פופקורן והתחלנו לראות את הסרט.

אופיר:."הסרט הזה ממש משעמם" היא סיננה פיהקה לקראת אמצע הסרט

אני:."כן"

ולאט לאט בלי ששמנו לב, תוך כדי צפייה בסרט הנחנו ראשים אחד על השני ופשוט נרדמנו, כאשר אנו מתכסים בשמיכה, וקערת הפופקורן זרוקה לידנו.

פוסטתמונות של הדמויות יהיה בקרוב.

אז, ניפגש בתגובות?