מקווה שתיהנו מהפרק, סליחה על האיחור.
החלטתי לשים פרק קצר, והכול בגלל שעכשיו הכול מבולגן ולא מובן.
מהפרק הבא הכול יהיה בהיר ומובן יותר.
פרק 8 - "הילדה החדשה"
כשהגענו לשם אני ואבא התמקמנו במלון הוא התעסק בכל מה שקשור לביטוחים בית ספר ועוד דברים אחרים, ואני לקחתי על עצמי את המשימה לעצב ולרהט את הבית ככה שעוד שלוש שבועות ששאר המשפחה תבוא הוא יהיה כבר מוכן.
עם כמה שהיה קשה לי להתמודד עם המוות שלש דני ועם כל הדמעות שזלגו מעיניי בשבוע האחרון החלטתי להתמסר לגמרי לעיצוב הבית, להסיח את דעתי.
אך, זה לא בדיוק הצליח כל מה שניסית לעשות בבית יצא רע רק בגלל המחשבות הבלתי פוסקות שלי על דני.
לבסוף חברה לעיצוב בתים עיצבה את הבית, סיפרתי להם פחות או יותר מה כל אחד אוהב ולפי זה הם עיצבו כל חדר בבית.
הבית כבר היה מוכן, כל המשפחה הגיע ומחר בבוקר היום הראשון שלי בבית הספר החדש.
קמתי מוקדם בבוקר והחלטתי לצאת לריצת בוקר, בדיוק כמו שדני נהג לעשות.
לאחר שחזרתי, ואיבדתי את הדרך.. נכנסתי להתקלח והתארגנתי לבית ספר.
כשיצאתי לבשתי סקיני ג'ינס כהה נעלי סקייט שחורות וגופיה לבנה שמעליה יש גופיה אדומה.
התאפרתי קצת, שמתי הרבה שחור בעיניים. אספתי את השיער לקוקו עגבנייה משחורר שדיי החמיא לי, שמתי משקפי שמש בגלל השמש החזקה בחוץ ולקחתי את הגיטרה ועוד תיק עם המחשב הנייד מחברת כמה עטים.
"נו שירה בואי כבר אנחנו נאחר לבית ספר" אחותי צעקה לי
"אני באה" צעקתי לה חזרה וירדתי במדרגות לקומה הראשונה אך לא לפני שענדתי את השרשרת של דני.
נכנסנו לאוטו ישבתי מקדימה ליד אחותי שמתי את האוזניות באוזניי והפעלתי את הMP4 שלי. לאחר 10 דקות הגענו לבית ספר, הצלצול כבר היה וכולם היו בתוך הכיתות. נכנסתי למבנה הענק ושמתי את משקפי השמש על השיער. הוצאתי מהתיק את הפתק של המערכת שעות שאבא הביא לי וראיתי שיש לי שיעור היסטוריה עכשיו. לאחר כמה דקות מצאתי את הכיתה ופתחתי את הדלת.
"את מיסיס הייפר?" שאלתי את המורה באנגלית וחשבתי לעצמי מיסיס עלק..
"כן" השיבה לי.
"אני התלמידה החדשה" הורדתי את אחת מהאוזניות.
"את.." היא התסכלה בדף על השולחן שלה "..סאמר?"
"כן" השבתי
"אוקי שבי בבקשה, יש לך מקום בשורה השלישית" היא הצביעה על המקום הפנוי.
השיעור עבר מהר, לא שהקשבתי. פשוט חשבתי על כ"כ הרבה דברים על כל מה שקרה, על כל מה שהולך לקרות.
נגמר השיעור. אחריו יש לי חלון אז החלטתי ללכת לספריה, לא שהיה לי משהו אחר לעשות. חיפשתי שולחן פנוי להתיישב אך כולם היו מלאים חוץ מאחד שישב שם רק ילד א חד, התקרבתי אליו.
"אפשר?" שאלתי אותו
"כן" הוא השיב והזיז כמה מהספרים שלו שיהיה לי מקום.
"תודה"
הוצאתי את המחשב הנייד מהתיק נכנסתי למייל והתחלתי לכתוב.
"לאופיר ומירית..
אז עכשיו אני סאמר, סאמר בריז.
אני גרה בבית ענק או ליתר דיוק וילה מפוארת בעלת 3 קומות בשכונה פרטית ליד הים.
יש לי חשבון בנק, החברה בה עובד אבא שלי מפקידה לשם מידי חודש 2,000 דולר זה חלק מהעסקה שלנו לעבור לכאן.
האמת שזה ממש מטורף מה שהולך כאן. תעשו את החישוב לבד כמה זה יוצא בשקלים כל חודש...."
-
ברוק:."אתן לא מבינות מה היה אתמול?"
"נו מה היה? שפכי.." אמרו היילי ומריסה בחוסר סבלנות.
"לא פה, בואו לספריה. אני לא רוצה שאף אחד ישמע" ברוק ענתה והתקדמה לעבר הספרייה.
"לספריה?" היילי שאלה תוך כדי שהלכה במהירות אחרי ברוק.
מריסה:."מתי פעם אחרונה היינו בספריה בבצפר הזה?"
היילי:."כן שכחתי כבר איך היא נראית" נכנסו לספרייה
ברוק:."טוב שתקו, בואו נחפש שולחן לבד. ככה שאף אחד לא ישמע" אמרה בכעס והספרנית סימנה להם להנמיך את הקול.
מריסה:."למה דווקא כאן?בקושי אפשר לדבר כאן"
ברוק:."זאת הכוונה" חייכה חיוך צבוע.
היילי:."כל השולחנות תפוסים"
ברוק:."שמתי לב" הרימה את קולה והספרנית שוב סימנה להם להנמיך את הקול. "טוב בואו אחריי" היא התקדמה לכיוון שולחן בו ישבו רק שתי אנשים "היי אתם שניכם, עשר שניות והייתם כאן" עמדה בחוסר סבלנות.
-
אני:"סליחה?" הסתכלתי עליה במבט מופתע
ברוק:."מה את מופתעת, אמרתי לקום" הבחור שישב בשולחן לידי ארז את חפציו ועמד
אני:."אתה שב" פניתי את הנער "אתה לא זז מפה, ואת" פניתי אליה "מי את חושבת שאת שתדברי ככה אל התלמידים פה? מה מישהו חייב לך משהו?" נעמדתי.
ברוק:."כנראה שאת לא יודעת מי אני"
מריסה:."כן את לא יודעת מי היא?!" חזרה אחריה בקול סנובי
ברוק:."את בטח חדשה כאן, אז תאמיני לא מה שאמרת עכשיו לא יעשה לך את החיים קלים יותר" היא התרחקה והלכה
"כאילו שהם היו קלים יותר קודם" סיננתי.
ברוק:."מה אמרת?" הסתובבה אליי
היילי:."כן מה אמרת" הסתובבה גם היא
אני:."איתי זה לא ילך לך"
ברוק:."עוד נראה" חייכה והלכה
"וואו זה היה.." אמר הנער שישב באותו השולחן ליידי
אני:."טוב סגור ת'פה, שלא ינחת לך איזה זבוב"
"אף אחד לא העיז להתעמת איתה כמוך" השיב
אני:."תמיד יש פעם ראשונה"
"טוב תודה על.. את יודעת" הוא החל ללכת "אני קווין" הסתובב
אני:."שי..סאמר"
קווין:."אז נראה אותך כבר.."
אני:."בטח" חייכתי חיוך צבוע.
סגרתי את המחשב הנייד, אספתי את כל הדברים שלי ונכנסתי לשיעור הבא שלי. ספרדית למתחילים. נכנסתי לכיתה והתיישבתי בשורה האחרונה.
-
"מה היא חושבת לעצמה הכלבה הקטנה הזאת"
מריסה:."כן היא רק הגיעה לכאן, והיא כבר חושבת שהיא יכולה להתחצף ככה אלייך"
היילי:."כן איזה מגעילה היא" נשמע צלצול
ברוק:."מה יש לנו עכשיו"
היילי:."יש לך ולמריסה ספרדית, לי יש אנגלית למתקדמים עכשיו"
ברוק:."מתקדמים? יפה. אבל אולי אני אבריז.." חשבתה לעצמה "מה לי ולספרדית עכשיו?"
היילי:."לא אל תבריזי" מיהרה להגיד "את מפסידה המון שיעורים עוד ישעו אותך, ואם ישעו אותך תודחי מתפקידך כקפטן"
ברוק:."נראלך מה הקבוצה הייתה עושה בלעדיי?"
מריסה:."כן באמת מה היינו עושות בלעדיה?"
היילי:."זה לא מה שחשוב עכשיו, תלכי. אני אפילו יעשה לך את השיעורי בית. אני טובה בספרדית."
ברוק:."אוקי" חייכה ונכנסה ביחד עם מריסה לשיעור.
-
ברוק:."מה את חושבת שאת עושה?"
אני:."יושבת"
ברוק:."כן, במקום שלי!"
אני:."אני לא ראיתי שעל הכיסא הזה רשום את השם שלך" כל התלמידים נכנסו כבר וכל המבטים הופנו אלינו.
ברוק:."חצופה."
אני:."יש מקום בשורה הראשונה, קרוב למורה." היא הסתובבה בכעס והתיישבה בשורה הראשונה.
-
מייקל אחד התלמידים בכיתה, ישב במקומו הסתכל ושמע את כל הוויכוח, הוא גם אותו אחד שעמד מאחורי כולם בספריה כאשר סאמר וברוק התווכחו. עמד, ושתק.
הוא ידע מי היא באמת, לא סאמר אלה שירה. הוא ידע שהיא מישראל, ולא אמריקאית. הוא ידע את זה ולא בגלל שלא היה לשירה מבטא ישראלי בכלל. אלה בגלל משהו אחר......
מהפרק הבא הכל יהיה מובן יותר, מבטיחה.
מקווה שנהנתם ואהבתם את זה.
צפוי לכן עוד הרבה שינויים ועלילה מאוד מעניינית.
אני עובדת כרגע על פוסטתמונות, הוא תפרסם בקרוב. כי יש המון דמויות חדשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבת!